"בצדק תשפט עמיתך" (קדשים י"ט, ט"ו) - לפי הנהגת האדם עם הבריות כך דנים אותו

כתב ה'חפץ חיים' (בספר 'שמירת הלשון' ח"א שער התבונה פ"ד): 'ידוע שחובתו של האדם וזכותו תלויים לפי רב המצוות והעוונות שיש בידו, כמו שאמרו חז"ל (קדושין מ: ובירושלמי תענית פ"ג ה"ד, קהלת רבה י, א) אם רב מצוות, הוא בגדר צדיק. ואם רב עוונות, הוא בגדר רשע.

ואמרו בגמרא (ראש השנה ט"ז:) ג' ספרים נפתחים ליום הדין, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, ורשעים גמורים - היינו רב עוונות (כפרוש רש"י שם) - נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, ובינונים תלויים ועומדים ליום הכפורים.

והנה ידוע שבזכויות שיש ביד האדם, אף אם כחול ירבון, אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עמו במדת הדין - לא ישארו בידו כי אם מעט מזעיר. כי כמה מהם לא השלים לעשות אותם בכל פרטיהם ואפניהם הנאותים למצוה. ואפלו אותם שהשלימם כדין לא היו באהבה וביראה ובשמחה הראויים לעשית המצוה. כללו של דבר, אם ידקדק הקדוש ברוך הוא אחר עשית מצוותיו ימצאו רבן בעלי מומין, והמצוות שישארו לו יהיו מעוט דמעוט נגד העוונות שיש לו, ויקרא רשע.

אבל אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עמו במדת הרחמים ויחפש עליו זכות בכל עניניו ישארו זכויותיו על מקומם... ואפלו אם נמנו מעשיו ויש לו רב עוונות, אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עמו במדת הרחמים הגמורה יתמעט מנינם, כי בודאי ימצאו מהעוונות שיש לחפות עליו שעשה אותם בשגגה.

כללו של דבר אם ירצה הקדוש ברוך הוא לחפש זכות על האדם - לא יבצר ממנו, וממילא אם יתמעטו מקצת עוונותיו תכריע כף הזכות ויקרא צדיק. וכל זה תלוי בהנהגה שהנהיג עצמו עם הבריות. אם דרכו לדון לכף זכות, דנים אותו לזכות. ואם דרכו ללמד חובה על הבריות, גם המלאכים ידברו עליו רע למעלה. בעולם הבא האדם חורץ את דינו - כך גם מובא בשם החיד"א (מעינם של אבות, אבות ג') באור לדברי המשנה 'דע לפני מי אתה עומד ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון'. ומה ההבדל בין דין לחשבון? החיד"א מבאר שיש הבדל מהותי ביניהם, וכי כך היא כונת התנא: כאשר האדם מגיע לעולם העליון, מראים לפניו מעשים רעים שעשה מאן דהו, ומבקשים ממנו לחרץ הדין ולגזר הענש. ולאחר שהאדם עושה כפי שנתבקש ודן את אותו פלוני על פי מעשיו, מתחשבנים עמו על אותם מעשים שעשה וגובים ממנו את ענשו! זהו ההבדל בין הדין לבין החשבון.

מתחילה האדם דן את מעשי זולתו בלא לדעת שהוא דן בעצם את עצמו, ואחר כך עורכים עמו חשבון ומחיבין אותו כפי שהוא חיב את זולתו.

על פי זה באר ה'בעל שם טוב' הקדוש את מאמר דוד המלך (תהלים ל"ט, ט'): "מכל פשעי הצילני, חרפת נבל אל תשימני".

דוד המלך נושא תפלה, שיזכהו הקדוש ברוך הוא לדון כל אחד לכף זכות, ובכך, יזכה שידונוהו לכף זכות. 'מכל פשעי הצילני', כיצד? על ידי 'חרפת נבל אל תשימני'! אם לא אחרף הנבלים, אלא אדון את כלם לכף זכות, אזכה להנצל מפשעי.

המדבר טוב על חברו, מלאכי השרת מדברים עליו טוב - במדרש (משלי י"ב) נאמר: אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו - אף מלאכי השרת מדברים עליו טוב. ואם ראית אדם שמדבר רע על חברו - אף מלאכי השרת מדברים עליו רע. ובזה נתבאר הפסוק (תהלים קכ"א) 'ה' צלך על יד ימינך', דהינו כפי שהצל עושה מה שהאדם עושה, כן מתנהגים עמו מלמעלה.

לכן אם מתנהג בחסד וברחמים ומלמד זכות על אחרים - כך מתנהגים עמו משמים. ['תוכו רצוף אהבה']