מהו איסור שעטנז? – מושגי יהדות

איסור שַׁעַטְנֵז

הוא מצוות לא תעשה מהתורה, שלא ללבוש בגד שבו ארוגים, קשורים או תפורים צמר ופשתן יחדיו, איסור זה הוא אחד מאיסורי הכלאיים. חז"ל דרשו את המילה כנוטריקון של שוע טווי ונוז (עירוב טווי ושזור) (מסכת כלאים פרק ט', משנה ח').

מנגעי הבגדים שבפרשת תזריע ניתן ללמוד ששני הבדים מהם היו מכינים בגדים בתקופת המקרא היו צמר ופשתן, ועל עירובם מכוון איסור השעטנז. וכך אכן מבואר (בספר דברים) שהרכב השעטנז האסור הוא מצמר ופשתן: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו". למדו מכך חכמים, שבגד העשוי משילוב חומרים אחרים אינו אסור בלבישה. כמו כן, הצמר שעליו מדובר בדין שעטנז הוא צמר כבשים בלבד, ואינו מתייחס לצמר גמלים, אנגורה, למה, מוהר, קשמיר, אלפקה וכו', והפשתן מתייחס רק לסיבים מצמח הפשתן ולא לאלו המופקים מקנבס או יוטה.

חז"ל בארו שאין איסור ללבוש בגד צמר על בגד פשתן, אלא רק אם הצמר והפשתן מחוברים יחד בבגד אחד. אך קיימת מחלוקת גדולה בראשונים מהו "שוע טווי ונוז", ומה טיב איסור זה.

לדעת רש"י, רק בגד העשוי מגיזות צמר ואניצי פשתן שנסרקו, נטוו ונארגו יחד - נאסר מהתורה. אך אם לא נעשו שלושת השלבים יחד, האיסור מדברי חכמים.

לדעת רבנו תם ורוב הראשונים, האיסור מהתורה הוא לקחת חוטי צמר ופשתן, שנסרקו, נטוו ונשזרו כל אחד בנפרד, ולחברם בדרך כלשהי: אריגה, תפירה או קשירה. וכן פסק (השו"ע יו"ד ס' ש' ס"א).

מן התורה מותר לישב על מצעות של כלאים, שנאמר: "לא יעלה עליך", אבל אתה מציעו תחתיך. אך חכמים אסרו לישב על מצעות של כלאים, ואפילו עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהם כלאים, אסור לישב על העליון, שמא תיכרך נימא על בשרו. וכל זה ברכים, כגון יריעות ושמלות. אבל כרים וכסתות שהם קשים ואין לחוש שמא תיכרך נימא עליו, מותר לישון עליהם. ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהם. (ילקו"י ואין כאן מקום להאריך)

בשתי מצוות התירה התורה ללבוש בגד שעטנז, במצוות ציצית ובבגדי כהונה: במצוות ציצית, התורה מצווה להטיל פתילים על כנפות הבגד. הפתיל הצבוע בתכלת היה עשוי מצמר, והבגד עצמו היה עשוי פשתן, ממילא נוצר שילוב של צמר ופשתן – שעטנז. מסמיכות מצווה זו לאיסור שעטנז: "לא תלבש שעטנז, גדילים תעשה לך" למדו חז"ל בתלמוד (יבמות דף ד'.) כי מותר ללבוש ציצית שעשויה משעטנז כדי לצאת ידי חובת המצווה. וכן בבגדי כהונה, באבנט, היה שילוב של צמר ופשתן. האבנט היה שזור מארבעה חוטים: אחד מפשתן ושלושה מצמר - אחד צבוע בתכלת, שני צבוע בארגמן והשלישי בתולעת שני. כמו כן בבגדי הכהן הגדול בחושן ובאפוד, מצווה שיהיה בהם צמר ופשתן יחד. היתר זה לשעטנז בבגדי כהונה מוגבל לזמן העבודה במקדש, אך שלא בזמן העבודה, הכוהנים נדרשו לפשוט את בגדי הכהונה כדי לא לעבור על איסור שעטנז.