פרשת החדש

חכמים תקנו לישראל ששבת שמברכין בה חדש ניסן יהיו קוראין בתורה מלבד פרשת השבוע, גם פרשת "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב, ב') שבפרשת בא.

הטעם לקריאה זו - חשיבותו של חדש ניסן, שהוא ראש לכל החדשים, ומלך עליהם ('לכם' אותיות 'מלך') ומצוה לקדשו יותר מכל החדשים. לכך מכריזין עליו לקדשו ברבים בשבת, שהוא יום כנוס ואספה בבתי כנסיות, על ידי קריאה זו בתורה וההפטרה בנביא. ואין קריאה זו הקדוש של החדש, שאין קדוש החדש אלא בבית-דין ממחים בזמן שהיתה נוהגת סמיכת דינים בישראל, ועל ידי עדים שראו את הירח החדש, אבל יש בזה משום תוספת קדוש על ידי ההכרזה שעושים לחדש ניסן יותר מלחדשים אחרים.

ועוד, שעל ידי קריאה זו שמודיעים לעם על כניסת ניסן, מזכירים להם שחג הפסח קרב לבוא, ויכינו עצמם לעלות לרגל, לפי שחמורה מצות עליה לרגל בחג הפסח משאר הרגלים, שיש בה מצות הקרבת הפסח שיש בה ענש כרת.

ודוד המלך אומר (תהלים מ, ו): "רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו", אמר רב סימון: חשבונותיך - אלינו: שכל 2448 שנים, עד שלא יצאו ממצרים, היה הקדוש ברוך הוא יושב ומחשב חשבונות ומקדש את השנים ומחדש חדשים, וכיון שיצאו ממצרים מסרן להם, "החדש הזה לכם" - לכם הם מסורים (על פי ספר התודעה).

"החדש הזה לכם" - פרש ה"בית יוסף": עד כה יחסו המצרים חדש זה לעצמם ולרום מזלם, כי מזלו הוא טלה, והמצרים עבדו לטלה. והנה בעצומו ובתקפו של החדש, כשהירח במלואו והמזל בשיאו - נגפו המצרים, והקדוש ברוך הוא עשה בהם ובאלהיהם שפטים, ובני ישראל הקריבו את השה - אלוהי מצרים, קרבן לה'. בכורי מצרים מתו, ובני ישראל יצאו ביד רמה - הרי זה לאות כי כל אלהי העמים אלילים, אין בהם תועלת ואין בהם ממש. חדש זה הפך למצרים ליגון ואנחה, חדל מהיות החדש שלהם, והפך לחדש שלנו - כי בו היינו לעם ה'.