סיפורים · פרשת ויקהל פקודי
סיפור: "בכזה דין תורה אני רוצה לשבת" – הכלה, החתן והגר"ש וואזנר
מתוך עלון "תורה וחסד – בית זכריה"
חתן שחלה במחלה קשה והחלים, ומשפחתו הציעה לבטל את השידוך, אך הכלה סירבה. בדין תורה לפני הגר"ש וואזנר זצוק"ל נפסק שאינה חייבת לעזוב, וכשביקשה ממנו ברכה פרץ בבכי וביקש שהיא תברך אותו.
ויעשו וגו' כאשר צוה ה' את משה (לט א)
דוגמא נפלאה לציות לדבר ה'
מעשה שהובא לפני מרן הרה"ג שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל: "בכזה דין תורה אני רוצה לשבת!" אמר מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, גאב"ד "זכרון מאיר" בבני ברק. למרות שבתקופה האחרונה כמעט ואינו יושב במושבי בית-הדין של "זכרון מאיר", ורק תלמדיו הדיינים יושבים לדון בין איש לרעהו.
המקרה היוצא מן הכלל היה דין תורה בין משפחת חתן לבין משפחת כלתו. הכל החל כשלאחר שידוך שנערך בין שתי משפחות בקהילה חסידית בחו"ל, התגלה כי החתן המתמיד והשקדן לקה במחלה קשה, רח"ל. למרבה הנס, המחלה התגלתה בשלביה הראשונים ואחר סדרה של טיפולים הצליחו הרופאים בחסדי שמים, למגרה.
בני משפחת החתן, שעדינות ויושר הם נר לרגליה, פנו מיד לבני משפחת הכלה והודיעו להם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי בשל המקרה שאירע לחתן הם יבינו אותם מאוד אם יבטלו את השידוך, ללא קפידה.
אך למרבה ההפתעה הייתה זו הכלה שטענה כי מאחר ומדובר בבחור שעדיו לגאון ולתפארת היא לא מסכימה לעזוב את השידוך. מחלות זה דבר שלא נתון בידי בני אדם, ומה תעשה אם תעזוב את השידוך ותמצא חתן אחר, ומי יודע מה תהיה אריכות ימיו...
בני משפחת החתן שמחו לשמוע את דברי הכלה, אך עם זאת טענו כי היא עושה זאת מתוך עדינות נפשה, ולמעשה – לפי היושר והדין – הייתה צריכה לעזוב את השידוך, ולכן סברו שאין זה מן היושר לעשות לה כך ולהשיאה עם החתן שעבר מה שעבר.
מתוך שלא ידעו כיצד להכריע, פנו בני משפחת החתן למורה צדק ידוע בבני ברק ובקשוהו להציג את השאלה על כל צדדיה בפני הגר"ש וואזנר, וכאשר יפסוק כך יעשו הלכה למעשה.
מששמע הגר"ש את השאלה המיוחדת, אמר כי למרות שמזה זמן רב לא ישב בדיני תורה, בדין תורה מיוחד שכזה הוא רוצה לשבת, לשמוע באופן אישי את "טענותיהם" של שני הצדדים ולפסוק כדינה של תורה.
בבית הדין
ביום המיועד עלו החתן והכלה יחד עם הוריהם בטיסה לארץ-ישראל, והגיעו לבית דינו של הגר"ש וואזנר, שישב במרכז השולחן ומשני צידיו שני דיינים חשובים מבית-דינו.
בני משפחת החתן ובני משפחת הכלה הציגו כל אחת את גרסתו, ואחר הדברים פנה הגר"ש ואמר שמאחר והכלה היא בריאה ושלמה, והחתן עבר מה שעבר, ברור שעל דעת כן הם לא השתדכו, ולכן צודק צד החתן שהיא יכולה לעזוב את השידוך בלב שקט.
נעמדה הכלה ושאלה אם היא מחוייבת לעזוב את השידוך על פי דין תורה, או שהיא רק רשאית לעשות כן. מרן הגר"ש השיבה, כי ודאי איננה חייבת לעזוב את השידוך, ואם היא רוצה, יכולה להמשיך עם השידוך. "אם כך, אני רוצה להמשיך את השידוך!" השיבה הכלה וביקשה מהגר"ש: "ושהרב יברך אותנו שהשידוך יצליח, שהחתן יזכה לאריכות ימים, ומכאן ואילך יזכה לבריאות שלמה." מששמע הגר"ש את דברי הכלה פרץ בבכי, ואחרי דקות ארוכות שנדמו כנצח לכל המתכנסים, נענה הגר"ש ואמר "כלה שכזו לא צריכה את ברכתי! אחרי מעשה גבורה שכזה, לא אני צריך לברך אותך, אלא אני רוצה שאת תברכי אותי שאזכה לאריכות ימים ולהמשיך להרביץ תורה..." (ברכת דוד)
מקורות
- שמות לט, א
- ברכת דוד