דבר העורך

פרשות ויקהל פקודי מסימות את בנית המשכן וכליו, ובכך מסתים חמש שמות - חמש הגאלה.

אומרים חז"ל (מסכת בבא בתרא ג.): גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון.

המגיד מדובנא זצ"ל המשיל משל: מעשה בעשיר ונגיד שחפש שדוך נאות לבנו, המשלם בכל המעלות. הציעו לפניו את בתו של פלוני, בעל בעמיו. החליט לעמד על טיבו של המחתן, הגיע לביתו ואורו עיניו. הגש כבוד בכלי בדלח וכסף ולכל אשר הביטה עינו - ראה חפצי ערך המורים על רחבות ידים ועשר מפלג. היה זה ממש בבחינת 'ענבי הגפן בענבי הגפן', והשדוך קם והיה למזל ולברכה.

עברו כמה שבועות ואבי החתן החליט לעלות לבית המחתנים לקבע תאריך לחתנה ולשוחח אודות כל הפרטים. עלה לביתם - וחשכו עיניו. חפצי הערך נעלמו ואינם, המזנון היה ריק בלא זכר לכלי הכסף והבדלח, גם הכבוד הגש בכלים פשוטים. המחתן עצמו היה זעום פנים ודעתו היתה פזורה עליו. לא התאפק העשיר ושאל: 'מדוע פניך זועפות ואיפה כל הכלים'? נענה הלה ואמר: 'הלא זו סבת מבוכתי. הציעו לי עסקה שתניב רוחים רבים, והיה עלי לגיס סכום כסף גדול, על כן נתתי את הכלים בעבוט, כמשכון להלואה'!

נאנח המחתן אנחת הקלה ואמר: 'אם כך, הרי אין זו בושה! כבר חששתי כי הכלים היקרים שראיתי אצלך לא היו שלך, אלא שאלתם אותם כדי להעמיד פנים שאתם אמידים ועשירים, והיתה זו הונאה ומקח טעות. אבל אם הכלים היו שלכם, ונתתם אותם כמשכון - העסקה תניב רוחים ואתם תפדו את הכלים ועוד תוסיפו עליהם כהנה וכהנה'!

אף אנו כן, אמנם בית המקדש התמשכן בעונתינו, אבל לא אבדנוהו כליל - אלא בבוא העת ירד הבית בנוי ומשכלל מן השמים, והבטחנו על ידי הנביא חגי (ב, ט) כי: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"!

שבת האחרונה של חדש אדר, היא הרביעית והאחרונה מ'ארבע פרשיות'. ונקראת 'פרשת החדש', על שם הקריאה בתורה שקורין בה למפטיר, בפרשת "החדש הזה לכם ראש חדשים" מפרשת בא, בספר שמות. הסבה שקוראים פרשה זו, להודיע לעם ישראל על החדש החשוב הקרב ובא והמצוות המרבות הקשורות לחדש זה - חג הפסח.

מוציאים בשבת זו שני ספרי תורה, באחד קורין בפרשת השבוע (ויקהל ופקודי) - שבעה אנשים, ובשני קורא מפטיר מספר שמות כנ"ל, ומפטירין בנביא מספר יחזקאל (פרק מ"ה): "בראשון באחד לחדש" - מענין היום.

בשבת זו מברכים את חדש ניסן, שהשנה יחול ביום ה'. ביום זה מתחילים לקרא את פרשת הנשיאים עד י"ג ניסן.

בראש חדש ניסן מתחילים לברך על ברכת האילנות משום זריזים מקדימים למצוות.

יהי רצון שיקים בנו: 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל', במהרה בימינו אמן.