מושגי יהדות: בדיקת חמץ – מקורה, טעמיה וזמנה

בדיקת חמץ

היא המצווה לחפש את החמץ בערב חג הפסח כדי לבערו מהבית. מהתורה אסור שיהיה ברשות האדם חמץ בפסח, והמשהה חמץ בפסח עובר בבל יראה ובבל ימצא, כמו כן יש מצוות תשביתו. למרות מצוות אלו, נאמר בתלמוד (פסחים ד ב.) שבדיקת חמץ אינה חובה מן התורה, שכן מהתורה מספיק לבטל בלבד (ביטול חמץ הוא הכרזה כי האדם רואה בחמץ שברשותו דבר בטל וחסר ערך, כעפר הארץ), ובזה יוצאים ידי חובת ביעור. אמנם כאשר לא נעשה 'ביטול', נחלקו הראשונים האם ישנה חובה מן התורה לבדוק את החמץ: לרש"י והר"ן אז חובת הבדיקה היא מן התורה, ולדעת תוס' אין חיוב בדיקה מהתורה, מכיוון שמהתורה אינו עובר איסור אלא בחמץ שידוע לו על מקום המצאו, אך אין חיוב לחפש אחר החמץ.

בגמרא מבואר, שאף שניתן מדאורייתא לבער את החמץ על ידי ביטולו, תיקנו חכמים חובה לבדוק את החמץ. כמה טעמים נתנו לתקנה זו: האחד כותב הר"ן, שמא יהיו אנשים שביטול חמצם לא היה בלב שלם, ויעברו על איסור בל יראה ובל ימצא. השני, שמא תוך כדי הפסח ימצא אדם חמץ ויאכלנו. ולמרות שברוב איסורי התורה לא מופיע שהאדם צריך לבערם מביתו שמא יבוא לאכלם, אך חמץ שונה משאר האיסורים בכך שהאדם רגיל לאוכלו כל השנה, ולכן גדל החשש שמא יבוא לאכלו (דלא בדלי אינשי מיניה).

זמן המצווה הוא "אור לארבעה עשר" כלומר בליל י"ד ניסן, בתחילת הלילה. זמן זה נקבע כבר מהלילה, משום שבלילה אנשים מצויים בבתיהם, ואינם טרודים בעסקיהם, וכן משום שבלילה אור הנר מאיר בצורה טובה יותר את המקומות הנסתרים בבית, שבהם עשוי להימצא חמץ.

כל מקום שאנשים רגילים להיכנס אליו עם חמץ צריך לבדקו. חובת הבדיקה אינה רק בבית הפרטי, אלא גם במקומות ציבוריים שמכניסים בהם חמץ, כגון חדרי מדרגות, בתי כנסת, משרדים, חנויות ומבני ציבור. בזמננו "מקומות שצריכים בדיקה" באופן מיוחד (מלבד מטבח וחדר אוכל) הם תיקים וכיסי בגדים ומעילים ואף מכוניות פרטיות. בבית בו מצויים ילדים קטנים כמעט כל מקום בבית, אליו הם מסוגלים להגיע, נחשב כ"מקום שמכניסים בו חמץ".

הרמ"א קובע כי יש לנקות את הבית בי"ג בניסן, לפני הבדיקה, כדי להקל על ביצוע הבדיקה (ייתכן שהלכה זו היא העומדת ביסוד המנהג לערוך ניקוי יסודי לפני פסח). אך ניקוי זה אינו פוטר את האדם מחובת בדיקת חמץ (טוש"ע ס' תלג סעיף יא), אך לדעת הגרשז"א בספר שלמי מועד מי שעשה ניקוי יסודי של הבית כפי שרבים עושים כיום בתקופה שלפני פסח אינו חייב לבדוק בדיקה יסודית, והוא יכול להסתפק בבדיקה שטחית יותר לגלות אם עשו במקום זה ניקיון.