"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח) - ספור

רבי יצחק וינברג השתתף בסיום הש"ס בלונדון ודרש בפני הקהל. בדרשתו ספר על משפחה מרבת ילדים, אשר לדאבון לבה אחד מילדי המשפחה סר מן הדרך.

יום אחד אמר הילד להוריו: "אני עוזב את הבית. קניתי טלפון ניד עם מספר חדש, חסוי. אני מבקש מכם: אל תחפשו אותי ואל תצרו אתי קשר"!

לפני שההורים הספיקו לעכל את דבריו, הוא נטל את תיקו ועזב את הבית. ההורים ההמומים לא ידעו את נפשם מרב צער, ולא היה להם קצה של משג היכן שוהה בנם.

האב שכר חוקר פרטי שיאתר את בנו, ולאחר ברור קצר אתר החוקר את הבחור בדירה בתל אביב.

האב לקח תיק, ארז בו טלית ותפלין, כמה ספרים, אכל ושתיה, שמיכה ואפדה, ונסע לתל אביב. הוא התישב על ספסל מתחת לדירה בה התאכסן בנו, התקשר אל בנו ואמר לו: "אני יושב על הספסל מתחת לדירתך. אני אוהב אותך ומחכה לך. אשמח לשוחח אתך. כשתרצה לדבר אתי - רד אלי ונדבר".

הבן לא האמין למשמע אזניו, הוא הציץ מן הדירה וראה את אביו יושב על הספסל. האב ראה את חרכי התריס נפתחים והבין שבנו ראה אותו, אך הבן בשלו: "אבא, בקשתי מכם להניח לי, אמרתי לכם שאני לא רוצה שום קשר"!

אולם גם האב הפגין עקשנות... במשך ארבעה ימים וארבעה לילות (!) לא עזב את הספסל.

והנה, ביום החמישי צפתה לו הפתעה: הבן ירד מן הדירה ובא אליו. השנים התחבקו בהתרגשות רבה, ואז אמר הבן לאביו: "אבא, אני חוזר אתך הביתה". הבן חזר הביתה - ושב מדרכו לדרך חדשה.

לימים, שוחח האב עם בנו שיחת נפש. בהזדמנות זו אמר האב לבנו: "יודע אני מה החזיר אותך אלינו; התפלות והדמעות שלנו. אבל מסקרן אותי לדעת, מה רכך אותך וגרם לך להתרצות ולחזר הביתה"?... והבן השיב: "עקבתי אחריך במשך כל הימים שישבת על הספסל מתחת לדירתי. אמרתי לעצמי: איזו מסירות, איזו אהבה! מי מסגל לשבת על ספסל במשך ארבעה ימים רצופים ולהמתין שאבוא אליו? רק מי שמסור לי בכל לבו ורוצה אותי בכל נפשו ומאודו! ואז הכתה בי ההבנה כמה עגמת נפש גרמתי לכם, כמה צער צערתי אתכם. חשבתי בלבי: זה לא מגיע לכם! איך אני מעז לעשות זאת למי שכל כך מסור לי ואוהב אותי?! ואז אמרתי לעצמי: מי שכל כך רוצה אותי - אני אבוא אליו"!

רבי יצחק וינברג סים לספר את הספור לקהל המשתתפים בסיום הש"ס, וזעק: בגלל חטאינו הקדוש ברוך הוא שרף את ביתו והחריב את היכלו. ומאז ועד היום, במשך קרוב לאלפים שנה, הקדוש ברוך הוא 'יושב על הספסל' ומחכה לנו שיוכל לבנות את ביתו ונוכל לשוב אליו!...