"ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים" (כ"ז, ט"ו) - ספור

אדם גדול היה רבי אלעזר ענגלשטין ז"ל, אשר נהג בכל לילה לקום עם בניו בחצות ליל, לקונן על חרבן בית המקדש, והיה אומר 'תקון חצות' בבכיות נוראות ובדמעות שליש.

גם בנו ר' יצחק ז"ל המשיך בדרכי אביו ובכל לילה קם בשעת חצות ואמר 'תקון חצות' בבכיות כפי שראה אצל אביו, ולאחר מכן ישב ללמד עד אור הבקר. לצרך פרנסתו היתה לו נגריה לבנית רהיטי עץ, ודמעותיו שהזיל מעיניו בעת תקון חצות נגרו על העצים שמהם התקין את הרהיטים.

לימים, כאשר בנה רבי שלום רוקח - השר שלום מבעלזא זי"ע את בית הכנסת בעיר בעלזא - שכידוע נבנה לאחר הכנות נעלות ובכונות מיחדות - והגיעה העת לבנות את ארון הקדש בבית הכנסת, שלח האדמו"ר להביא אליו את ר' יצחק הנגר, שגר בעיר רחוקה מבלעזא, והזמין אצלו את הקמת ארון הקדש והרכבתו. כאשר שמעו הנגרים בני העיר בעלזא שהאדמו"ר שלח להביא נגר ממקום רחוק, דאב לבם על זה, ובפרט שידעו את גדל הזכות לבנות את ארון הקדש. טכסו עצה ביניהם ובהכנעה רבה נכנסו אל הקדש פנימה ושאלו בתמיהה: האם חסרים נגרים בבעלזא, שצריכים להביא נגר ממרחק, לבנות את ארון הקדש.

ענה להם האדמו"ר: 'אכן אין חסרים נגרים בעירנו, אבל נגר יהודי זה רוחץ את העצים בדמעות עיניו בעת עריכת תקון חצות, ולפיכך בחרתי בו כדי לבנות את ארון הקדש לבית הכנסת.

ואכן, זכה, רבי יצחק ענגלשטין ז"ל, שארון הקדש בבית הכנסת בבעלזא נבנה על ידו. ['עלון עלים לתרופה']