מה עונים בקדושה?

המקור

השולחן ערוך (או״ח קכה, א): ״אין הציבור אומרים עם שליח ציבור נקדישך, אלא שותקין ומכוונין למה ששליח ציבור אומר, עד שמגיע לקדושה, ואז עונים הציבור קדוש״. הפסוקים הם מישעיהו (ו, ג), מיחזקאל (ג, יב) ומתהילים (קמו, י).

המנהג בפועל

בקהילות רבות נוהגים שהציבור אומר גם את הפתיחה – ״נקדישך ונעריצך״ – יחד עם החזן או לפניו, והמשנה ברורה ופוסקים אחרים דנו בכך. בנוסח עדות המזרח – הציבור אומר ״נקדישך״ יחד עם החזן. כל קהילה לפי מנהגה.

עמידה ותנועה

בסעיף ב: ״טוב לכוון רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור״, והרמ״א מוסיף: ״ויש לישא העיניים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ״. מכאן המנהג להתרומם על קצות האצבעות ב״קדוש קדוש קדוש״, כמו המלאכים.

במניין בלבד

קדושה היא ״דבר שבקדושה״ ואין אומרים אותה בפחות מעשרה (נה, א). יחיד שמתפלל לבד מדלג על הקדושה שבחזרה, ובקדושה שבברכות קריאת שמע – יש בה מחלוקת.

באמצע תפילה

מי שעומד באמצע שמונה עשרה כשהציבור אומר קדושה – אינו עונה, אלא שותק ומכוון. ומי שנמצא בפסוקי דזמרה או בברכות קריאת שמע בין הפרקים – עונה.

ראו מה עונים בקדיש, רגליים צמודות וחזרת הש״ץ.