תפילת שמונה עשרה (העמידה) – המבנה, הברכות והכוונה

למה "שמונה עשרה" כשיש תשע עשרה ברכות

הנוסח המקורי, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, כלל שמונה עשרה ברכות. בתקופת המשנה, ביבנה, נוספה ברכה נגד המינים והמלשינים, וכך הגיעו לתשע עשרה – אבל השם הישן נשאר. בשבת ובחג אומרים שבע ברכות בלבד: שלוש הראשונות, שלוש האחרונות, וברכה אחת של קדושת היום במקום הבקשות.

המבנה

איך עומדים

• פונים לכיוון ירושלים ובית המקדש. בחוץ לארץ – לכיוון ארץ ישראל; בארץ – לכיוון ירושלים; בירושלים – לכיוון הר הבית. מי שאינו יודע את הכיוון יכול להיעזר במצפן התפילה.
• לפני שמתחילים פוסעים שלוש פסיעות לפנים, ויש נוהגים לפסוע קודם שלוש לאחור.
• עומדים ברגליים צמודות, כדמות המלאכים.
• מתפללים בלחש: השפתיים נעות והאוזניים שומעות, אבל מי שעומד לידנו לא שומע.
• כורעים ומשתחווים ארבע פעמים: בתחילת ברכת אבות ובסופה, ובתחילת מודים ובסופה.
• בסוף אומרים "אלוהי נצור", פוסעים שלוש פסיעות לאחור, ונותנים שלום לשמאל, לימין ולפנים.

הכוונה

חכמים אמרו שהמתפלל צריך לכוון את לבו לשמיים, ולראות את עצמו כעומד לפני המלך. ההלכה המקובלת היא שבברכה הראשונה, ברכת אבות, הכוונה היא חובה, ובשאר הברכות – מצווה. לכן כדאי להאט דווקא בברכה הראשונה, להבין כל מילה, ולהתחיל את שאר התפילה מתוך המקום הזה.

עצה מעשית: לבחור כל שבוע ברכה אחת וללמוד את הפירוש שלה. בתוך כמה חודשים התפילה כולה נשמעת אחרת.

בקשה אישית

אפשר להוסיף בקשה אישית בלשון שלכם בברכה המתאימה – על חולה בברכת רפאנו, על פרנסה בברכת השנים – או בברכת "שמע קולנו", שבה אפשר לבקש על כל דבר. מקום טוב נוסף הוא סוף התפילה, אחרי "אלוהי נצור" ולפני הפסיעות. על התוספת בברכת רפאנו ראו תפילה על חולה.

התוספות המשתנות

במשך השנה משתנים כמה קטעים: בחורף "משיב הרוח" ו"ותן טל ומטר", בראש חודש ובחול המועד "יעלה ויבוא", בחנוכה ובפורים "על הניסים", ובעשרת ימי תשובה כמה שינויים. מי ששכח – במאמר שכחתי יעלה ויבוא או טל ומטר.

טעויות נפוצות

• לעבור לפני אדם שמתפלל שמונה עשרה, בתוך ארבע אמות ממנו.
• להפסיק באמצע העמידה כדי לענות לטלפון או לדבר.
• להתפלל בקול רם, כך שמפריעים למתפללים אחרים.
• לרוץ על הברכה הראשונה בלי כוונה.
• לפסוע לאחור לפני שסיימו את "אלוהי נצור" או בזמן שמישהו מתפלל מאחור.