תהילים פרק קמ״ו

תהילים פרק קמ״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ־יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה:

   מצודת דוד:הללויה. אתם כולכם הללו את יה וגם את נפשי הללי את ה׳:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללויה דברי המשורר לישראל ואחר כן אומר לנפשו.

   רד"ק

   אהללה ה' בחיי. בראותו ברוח הקודש קיבוץ גליות אמר כנגד ישראל הללויה וכן את נפשי הללי את ה' עמהם ובלתם:

   אהללה ה'. עתה בעודני בחיים אהללנו ואזמרה לו ואודיענו ברבים: ואמר להם

   מלבי"ם

   הללי נפשי את ה', אחר שהלל על טובותיו הכוללים כל בריותיו, יצוה לנפשו שהיא תהלל את ה' ביחוד מצד טובותיו הפרטים אליו:

2. (ב)אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:

   מצודת דוד:אהללה. בפה: בחיי. בעוד אני חי: אזמרה. בכלי נגון: בעודי. בעוד אני בקיומי:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

   רש"י

   אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. בְּעוֹד אֲנִי חַי:

   אבן עזרא

   אהללה אזמרה בלשון, כי במותו איננו וזאת היא התהלה והזמרה להוכיח בני אדם.

   מלבי"ם

   אהללה ה' בחיי, הילול אחד על החיים, ואזמרה לאלהי בעודי, ועוד אזמר על העוד והיתרון שנתן לי חוץ מן החיים. ויש הבדל בין ה' ובין אלהי בכינוי, ששם ה' ידבר בו מצד ההשגחה הכללית במה שמהוה כל הוה, ושם אלהי מדבר מצד ההשגחה הפרטית המיוחדת אליו, וכן הזמר הוא מעולה מן ההילול, ואמר שיהלל על חייו לה', כי החיים יתן לכל חי מצד שהוא מהוה וממציא כל נברא, ועל העוד והיתרון שנתן לי אזמר לאלהי, שמשגיח עלי בהשגחה יתירה פרטית מצד הקשר שיש לו עמי:

3. (ג)אַל־תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן־אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:

   מצודת דוד:שאין לו. שאין בידו תשועה:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אל יש אומרים: בבן אדם שאין לו תשועת אמת להושיעכם. והנכון בעיני: בבן אדם שלא יוכל להושיע נפשו.

   רד"ק

   אל תבטחו. ע"ד שאמר ירמיה ומהם יסור לבו אלא אם יבטח באדם ישים העיקר האל יתברך שיתן בלב האדם הנדיב בעזרו וכפל הענין במלות שונות שאין לו תשועה שאם לא ברצון האל, אין ביד האדם להושיע חבירו מצרתו כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על יד בני אדם המו שסיבב תשועת גלות בבל על ידי כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגוים שיעיר את רוחם לשלחם כמו שכתוב שהביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וזה יהיה לפי שבטחו ישראל בגלותם באל ית' לבדו:

   מלבי"ם

   אל תבטחו בנדיבים, עפ"ז מצוה בלי לבטוח בנדיבים, הגם שהנדיב דרכו ורצונו להטיב, מ"מ אין לבטוח עליו מצד שני טעמים, א. בבן אדם שאין לו תשועה, שמצד שהוא בן אדם אין הכח אל התשועה לו, כי כחו אינו בעצמו ויצוייר שלא יוכל להושיע, ב. שגם אם יוכל להושיע הלא.

4. (ד)תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:

   מצודת דוד:תצא. כי כאשר תצא ממנו רוח החיוני אז ישוב אל האדמה אשר נלקח ממנה וביום ההוא אבדו כל מחשבותיו כי איננו להוציאם אל הפועל ומה א״כ בטחונו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עֶשְׁתֹּנוֹתָיו. מַחְשְׁבוֹתָיו:

   אבן עזרא

   תצא היא השוכנת בלב.

   ישוב לאדמתו כי העצמות במתכונת העפר והם מוסדי הגוף ופירוש עשתונותיו מחשבותיו, כמו: אולי יתעשת כמו: יחשוב אלהים יחשוב לי.

   רד"ק

   תצא רוחו. ואיך תהיה לאדם תשועה והנה איננו שליט ברוחו לכלות את רוחו, כי תצא רוחו פתע, וישוב לאדמתו ומה שיחשב לעשות לא יוכל כי הנה יצאה רוחו המעמידה אותו והנה ביום מותו אבדו עשתנותיו רוצה לומר מחשבותיו:

   מלבי"ם

   תצא רוחו, יצוייר שתצא רוחו ממנו והגוף ישוב לאדמתו, כמ"ש וישוב העפר על הארץ והרוח תשוב וכו' וביום ההוא הלא אבדו עשתונותיו והבטחון צריך שיהיה בדבר נצחי לא בדבר פוסק, אבל.

   מצודת ציון

   עשתנותיו. מחשבותיו כמו יתעשת האלהים לנו (יונה א׳:ו׳):

5. (ה)אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל־יְהוָה אֱלֹהָיו:

   מצודת דוד:שברו. מלת אשרי משמשת בשתים לומר אשרי למי אשר שברו על ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַשְׁרֵי. מִי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ״ (בראשית כח:טו). וְלָמָּה אַשְׁרָיו? לְפִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ לְשָׁמְרוֹ בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה. אֲבָל מֶלֶךְ עוֹבֵד גִּלּוּלִים, אִם שׁוֹמְרוֹ בַּיַּבָּשָׁה אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ בַּיָּם:

   אבן עזרא

   אשרי הטעם שלא ישען רק על השם לבדו ולא יבקש עזר מאדם.

   וטעם אל יעקב בעזרו שאמר והיה ה' לי לאלהים, כאשר פירשתי במקומו.

   רד"ק

   אשרי שאל יעקב בעזרו. הזכיר יעקב אבינו כי הוא בטח באל כי אחיו היה מתנכל להמיתו וברח מפניו הוא בטח בלבו שיתן לו צורכי מחייתו אע"פ שהיה הולך אליו כי האל אמר לו ונתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש, וכן ישראל בניו שבטחו בו הוציאם מן הגלות וכפל ענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   אשרי מי שאל יעקב בעזרו, שיעקב בטח על ה' שאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, ואז שברו ובטחונו על ה' והוא יש לו תשועה, כי הוא.

   מצודת ציון

   שברו. תקותו:

6. (ו)עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:

   מצודת דוד:עושה שמים וגו׳. וא״כ ידו בכל משלה ויכול הוא להושיע בכל מקום: השומר. הוא השומר אמיתת הבטחתו עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם. לְסוֹף דּוֹרוֹת רַבִּים הוּא מְקַיֵּם וְשׁוֹמֵר אֲמִתַּת הַבְטָחָתוֹ:

   אבן עזרא

   עושה הטעם כי השם יוכל לעשות כל חפצו, כי הוא עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם. שמים - הם המלאכים והצבא הגדול הם המשרתים, ובארץ העוף והחיה והאדם ובים בריאות גדולות.

   השומר אמת לעולם הם כללי כל מין שהם בארץ ובים, רק בשמים כל אשר בהם בפרטיהם הם שמורים לעולם, על כן לא תפחדו מאדם שיעשוק אתכם והוא מטריפכם לחם חקכם, והוא יתיר אסוריכם.

   רד"ק

   עושה שמים. בו ראוי לבטוח כי הוא עושה הכל ובידו להרים ולהשפיל ולעשות בנבראיו כרצונו וארץ היא היבשה לפיכך זכר את הים: וטעם ואת כל אשר בם. לשלשה הנזכרים בשמים המלאכים והצבא הגדול ושבעת משרתים ובארץ חיה ועוף ובים תנינים הגדולים וכל נפש חיה הרומשת, והוא יעשה בכולם חפצם והוא השומר אמת לעולם ששומר הבטחתו לזמן רב כמו שעשה לישראל, שהבטיחם להוציאם מן הגלות ואחר שהיו שם זמן רב עד שנואשו כל הגוים מגאולתם הוציאם הנה תראה כי בו לבדו ראוי לבטוח:

   מלבי"ם

   עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם, ר"ל כל הנמצא בשמים ובארץ ובימים, וא"כ לו היכולת על כל המציאות, וגם הוא השומר אמת לעולם, שאמתת הבטחתו קיים לעולם כי הוא הנצחי והבטחתו לא תשתנה ע"י שום סבה:

7. (ז)עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:

   מצודת דוד:מתיר. פותח קשרי האסורים במאסר וישלחם חפשי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   עושה משפט לעשוקים. בכל דור ודור עושה משפט בעבורם בעושקיהם וכן יעשה בעבור ישראל שהם עשוקים בבבל כמו שאמר עשוקי בני ישראל ובני יהודה יחדיו, וכל שוביהם החזיקו מאנו שלחם:

   נותן לחם לרעבים. בכל דור וכן עשה לישראל בגלות ובצאתם מן הגלות דרך מדברות אומר לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב:

   ה' מתיר אסורים. בכל דור ודור וכן עשה לישרא ממאסר גלותם:

   מלבי"ם

   עושה וכו' ה' מתיר אסורים, ר"ל כי מלך בשר ודם אם יתיר את האסור ממאסרו, כבר עשה עמו בזה די צדקה וחסד ולא יפנה אליו עוד לתת לו יתר צרכיו, אבל ה' הוא מתיר אסורים, ואז ישגיח על צרכיהם בין לעשות משפט לעשוקים, ולענוש את אלה שאסרו אותם בחנם, וגם נותן לחם לרעבים, אלה שיצאו מבית האסורים לבל ימותו אח"כ ברעב:

   מצודת ציון

   לעשוקים. לנגזלים:

8. (ח)יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:

   מצודת דוד:זוקף כפופים. האנשים הכפופים לארץ בשפל המצב המקום ב״ה זוקף אותם לעמוד זקוף ברום המעלה:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ה' הנה הטעם אין ראוי להשען אדם על אדם ואם אדם יחזק ממנו, ישען עליו בתפלתו אל השם וככה אם רעב או היה אסור וככה אם בא לו חולי עינים, או שהיה כפוף קבוע ערש לא ישען על רופא.

   וטעם ה' אוהב צדיקים שהוא ישמרם ולא יהיו עשוקים ולא רעבים או אסורים או עורים או כפופים.

   רד"ק

   ה' פוקח עורים. שהם העורים מחולי העין הוא ירפאם ואמר זה החולי כי זה העיור כמו האסור לא ימוש ממקומו או פירושו עורים מרוב צרה כי הצרה דומה לחושך והישועה לאור, ובמקרא פסוקים רבים מעידים בזה וכן עשה לישראל שהיו עורים בגלות כמו שאמר נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כבנשף:

   ה' זוקף כפופים. הם העניים כמו שפירשנו:

   ה' אהב צדיקים וכן אהב ישראל שהיו צדיקים בין האומות:

   מלבי"ם

   ה' פוקח עורים וכו' ה' אוהב צדיקים ר"ל ומצד שהוא אוהב צדיקים ישגיח עליהם בהשגחה יתירה על צד הפלא אם לפקח עיניהם, שזה כולל בין עיני השכל בין עינים הגשמיים ממש ע"פ הנס, ואם לזקוף כפיפותם שהם כפופים או מצד הענוה או מצד העוני, שילכו רומה בהתעצמות כח הגויה ויתרון הכשר חכמה:

   מצודת ציון

   פוקח. ענין פתיחה כמו לפקוח עינים עורות (ישעיה מב):

9. (ט)יְהוָה שֹׁמֵר אֶת־גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:

   מצודת דוד:יעות. עושה דרכם מעוות ומעוקם למען יכשל רוצה לומר נותן בלבם ללכת בדרך הרע להם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יְעוֹדֵד. לְשׁוֹן כֹּחַ:

   אבן עזרא

   ה' שומר את גרים שאין להם עוזר כי הם מגוי אחר.

   ומלת יעודד פירשתיה.

   וטעם יעות שיסבב סבות. ויתכן עלילות לעות דרכם, שלא ימלא שאלתם ולא יהיה חפצם.

   רד"ק

   ה' שומר את גרים. הגר והיתום והאלמנה הם חלושים כי אין להם עוזר ושומרם לפיכך הזהירה התורה בכמה מקומות עליהם וה' שומר אותם, וכן שומר ישראל שהיו גרים בין האומות וחלושים כיתום ואלמנה:

   יעודד. פי' ינשא:

   ודרך רשעים יעות. כחלושים ינשא, והרשעים יעות דרכם ידחו ונפלו בה:

   מלבי"ם

   ה' שומר את גרים עוד ישגיח על החלשים בהשגחה, שהם הגר והיתום והאלמנה לשמור את הגרים ולהרים את היתום והאלמנה ולעות דרך רשעים שרוצים להרע לחלשים האלה:

   מצודת ציון

   יעודד. ענין רוממות וחוזק כמו ואנחנו קמנו ונתעודד (לעיל כ) יעות. מלשון עיוות ועקום:

10. (י)יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ־יָהּ:

    מצודת דוד:ימלוך וגו׳. וחזר ופי׳ אלהיך השוכן בציון הוא ימלוך לדור ודור: הללויה. לכן אתם כולכם הללו את יה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    יִמְלֹךְ ה׳ לְעוֹלָם. יְקַיֵּם אֶת מַלְכוּתוֹ בִּשְׁמִירַת בָּנָיו:

    אבן עזרא

    ימלוך אם השם הוא ככה, הוא ראוי להיותו מלך ולו לבדו תאות המלוכה, וחתם המשורר כאשר החל.

    רד"ק

    ימלוך. ומתי יהיה זה כשימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור, כמו שאמר והיה ה' למלך על כל הארץ שכל העולם יכירו במלכותו וזכר ציון כי משם תצא הוראה ממנו לכל העולם ויאמרו כי הוא מלך על הכל אחר שיעשה משפט ברשעים כעמק יהושפט, או כשימלוך יה הללו יה כל בני העולם שתכירו אז מלכותו ואז יהיה זמר שלכם טוב ונעים ותהילתכם תהיה:

    מלבי"ם

    ימלוך ה', יש הבדל בין ה' ובין שם אלהים שבא בכינוי אל ישראל, ששם הויה מציין ההשגחה הכללית על כל הברואים ע"פ סדר הטבעי, ושם אלהיך ציון מציין הקשר הפרטי שיש לו עם ציון, וההשגחה הפרטית אשר שם לעשות אותות ופלאות, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם מציין הזמן התמידי הבלתי מתחלק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, ור"ל מצד שהוא הוי"ה המשגיח השגחה כללית על פי המערכת שעל זה אמר ימלוך ה', כי בשמים הכין כסאו ומשם מלכותו בכל משלה, זה הנהגה קיימת בלתי משתנה, אולם מצד שהוא אלהיך ציון ימלוך לדוד ודור, כי ההנהגה הנסיית אינה קבועה לעולם רק משתנית בכל דור לפי צורך הדור והכנתם וזכותם: