מה עונים בקדיש?

אמן יהא שמיה רבא

חז״ל הפליגו בשבח העונה ״אמן יהא שמיה רבא״ בכל כוחו: ״כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו – קורעין לו גזר דינו״ (שבת קיט ע״ב). השולחן ערוך (או״ח נו, א) כותב: ״יש לכוון בעניית הקדיש, ולענות אותו בקול רם, ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש״.

הסדר

החזן: ״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״ – הקהל: ״אמן״. החזן: ״...בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן״ – הקהל: ״אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא״ (ויש מוסיפים ״יתברך״). החזן: ״...שמיה דקודשא בריך הוא״ – הקהל: ״בריך הוא״. החזן: ״...דאמירן בעלמא ואמרו אמן״ – הקהל: ״אמן״. וכן אחרי כל ״ואמרו אמן״ בהמשך – ״תתקבל״, ״יהא שלמא״, ״עושה שלום״.

עד היכן עונים

השולחן ערוך (נו, ג) כותב: ״העונים עד לעלמי עלמיא בלבד – טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך״. לפי זה עונים עד ״יתברך״. רבים מן הספרדים עונים עד ״דקודשא בריך הוא״, ויש מנהגים שונים. ובנוסח אשכנז רבים עונים עד ״עלמיא״ בלבד, לפי הרמ״א שם. כל אחד ינהג כמנהג קהילתו.

כריעות

השולחן ערוך (נו, ד) כותב שכשאומר החזן ״יתגדל״ – כורע, וכן ב״יהא שמיה רבא״, ב״יתברך״, ב״בריך הוא״ וב״אמן״. בפועל רוב הקהילות כורעות רק בחלק מן המקומות, לפי המנהג.

להקשיב

גם מי שעסוק בתפילה – בפסוקי דזמרה או בין הפרקים – מפסיק כדי לענות ״אמן יהא שמיה רבא״. בשמונה עשרה – שותק ומקשיב. ראו האם מותר לענות אמן באמצע התפילה.

ראו האם צריך לעמוד בקדיש, קדיש והקיצור בסימן טו.