למה בחוץ לארץ אין ברכת כהנים בכל יום?

מצווה מן התורה

ברכת כהנים היא מצוות עשה: ״כה תברכו את בני ישראל, אמור להם״ (במדבר ו, כג). השולחן ערוך (או״ח קכח, ב) כותב שכהן שאינו עולה לדוכן בלי סיבה – ביטל מצוות עשה. מעיקר הדין יש ברכת כהנים בכל יום, בכל תפילה שיש בה חזרת הש״ץ בשחרית ובמוסף.

מנהג אשכנז בגולה

הרמ״א (קכח, מד) כותב: ״נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפיים אלא ביום טוב, משום שאז שרויים בשמחת יום טוב, וטוב לב הוא יברך, מה שאין כן בשאר ימים, אפילו בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם״. כלומר, ברכה צריכה לבוא מתוך שמחה.

ביקורת על המנהג

כבר בדורות הקודמים היו גדולים שהצטערו על המנהג וניסו לחדש ברכת כהנים בכל יום גם בגולה, אבל המנהג נשאר ברוב קהילות אשכנז בחוץ לארץ. בארץ ישראל – כל הקהילות, אשכנזים וספרדים, נושאים כפיים בכל יום.

מה אומר החזן כשאין כהנים

כשאין ברכת כהנים – החזן אומר ״אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו בברכה המשולשת״ ואת שלושת הפסוקים, והציבור עונה ״כן יהי רצון״ (קכז, ב).

בפועל

בחו״ל, בבתי כנסת של אשכנזים – ברכת כהנים במוסף של יום טוב. בבתי כנסת ספרדיים בחו״ל – בכל יום. מי שמתארח בקהילה אחרת – נוהג כמנהג המקום.

ראו סדר ברכת כהנים.