מי יכול להיות שליח ציבור?

המידות

השולחן ערוך (או״ח נג, ד): ״שליח ציבור צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון – שיהא ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים״. החזן מייצג את הציבור לפני ה׳, ולכן נדרשות ממנו מידות טובות.

אם אין כזה

בסעיף ה: ״אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המידות האלו – יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים״. הרמ״א שם מוסיף שנער בן שלוש עשרה שמבין מה שאומר קודם לזקן עם הארץ שקולו נעים – ההבנה חשובה מהקול.

גיל

בסעיף ו: ״אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור, אבל באקראי – משהביא שתי שערות יכול לירד לפני התיבה״. ובסעיף ח – בן עשרים, גם אם אין לו זקן, נחשב כמי ״שנתמלא זקנו״. ובסעיף ז: אם אין מי שיודע אלא בן שלוש עשרה – ״מוטב שיהא הוא שליח ציבור משיבטלו מלשמוע קדושה וקדיש״. כך גם בקיצור (טו, יג).

הסכמת הציבור

השולחן ערוך באותו סימן מדגיש שהחזן צריך להיות ״מרוצה לעם״, ושאין למנות חזן בעל כורחם של הציבור. במחלוקת על מינוי – פונים לרב הקהילה.

אבלים

נוהגים לתת קדימה לעבור לפני התיבה לאבל בתוך שנת האבלות ולמי שיש לו יום השנה (״יארצייט״). הקיצור כתב שתפילה לפני התיבה מועילה לנפטר יותר מקדיש יתום.

בחזרה

החזן צריך להמתין לאמן של רוב הציבור לפני שמתחיל ברכה חדשה (קיצור כ, ג). ראו האם מותר לדבר בזמן חזרת הש״ץ ומי נחשב למניין.