שכחתי להפריש מעשרות ואכלתי – מה עושים?

מה שכבר נאכל

הרמב״ם (הלכות מעשרות א, ה) כותב: ״האוכל פירותיו טבלין… אף על פי שהן חייבין מיתה לשמים – אין משלמין המתנות לבעליהן״, כי ״אין לך בהן כלום עד שירימו אותן״. כלומר, על הפירות שכבר נאכלו אין מה להפריש ואין מה לשלם, ואין דרך ״להחזיר״ את המעשר לאחר מעשה.

מה שנשאר

אם נשארו פירות או ירקות מאותה קנייה – מפרישים מהם תרומות ומעשרות לפני שממשיכים לאכול. ההפרשה נעשית בנוסח הרגיל, עם ברכה כשמדובר בטבל ודאי (למשל מגינה פרטית), ובלי ברכה בדמאי (פירות שקנו מסתם ירקן). בהפרשה זו אפשר לכוון רק על מה שקיים לפנינו, ולא על מה שכבר נאכל.

בשוגג

מי ששכח – עבר בשוגג, ואין חיוב קרבן או קנס בזמן הזה. החומרה של אכילת טבל היא סיבה להיזהר להבא, לא לייאוש: מי שמצטער יכול לחזור בתשובה בלבו, לקבל על עצמו להפריש תמיד לפני האכילה, ויש נוהגים לתת סכום קטן לצדקה. אין לזה מקור כחיוב, אלא כביטוי של חרטה.

בחוץ לארץ

הרמב״ם שם מוסיף: ״ובחוצה לארץ מותר לאדם להיות אוכל והולך תחלה, ואחר כך מפריש תרומה ומעשרות״ – שם המצווה מדרבנן, וההיתר רחב יותר. בארץ ישראל אין היתר כזה, ויש להפריש לפני האכילה.

איך לא לשכוח

הדרך הטובה היא לקנות בחנויות עם הכשר שמפריש תרומות ומעשרות, ולבדוק את התעודה. מי שקונה בשוק בלי הכשר – יכול לקבוע הרגל של הפרשה מיד כשמגיעים הביתה, לפני הכנסת הפירות למקרר. רבים שומרים את נוסח ההפרשה מודפס במטבח, ויש גם תנאי שאומרים פעם בשנה כדי להקל על ההפרשה.