איך בודקים שעטנז בבגד?

מה אסור

״אין אסור משום כלאים אלא צמר רחלים ואילים עם פשתן״ (שו״ע יו״ד רחצ, א). כותנה, משי, צמר גמלים או סינטטי – מותרים יחד עם כל דבר. האיסור חל גם כשהצמר והפשתן מחוברים בתפירה בלבד, ״אפילו בחוטי משי או בחוטי קנבוס״ (קיצור קעו, א).

מתי צריך לבדוק

השולחן ערוך (יו״ד שב, ב) פוסק: ״הלוקח כלי צמר מהעובד כוכבים צריך לבדקן יפה יפה שמא הם תפורים בפשתן״. כיום, רוב הבגדים מיוצרים בלי השגחה, ולכן בגד שיש בו צמר (או שעשוי ממנו בעיקר) – חליפה, מקטורן, מעיל, סוודר – צריך בדיקה. גם בגד פשתן עם תוספות צמר, כמו כפתורים מצופים או תוויות, דורש בדיקה. בגדי כותנה או סינטטי בלבד, שאין בהם צמר ולא פשתן – לרוב אינם צריכים בדיקה.

איך בודקים

הבדיקה נעשית במעבדת שעטנז, בידי בודק מוסמך. הבודק לוקח סיבים קטנים ממקומות רבים בבגד – הבד העיקרי, הבטנה, החיזוקים בכתפיים ובצווארון, הכיסים וחוטי התפירה – ובוחן אותם במיקרוסקופ. החשש הנפוץ הוא דווקא בחלקים הנסתרים, כמו ״קנבס״ שבתוך הצווארון של חליפה, שלעיתים עשוי פשתן. אם נמצא שעטנז – הבודק מסיר את החלק הבעייתי ומחליפו.

התווית

התווית מציינת את חומר הבד הראשי, ואינה כוללת תמיד חוטים, חיזוקים ובטנות. לכן אין לסמוך עליה לבדה בבגדי צמר. יש חברות ומותגים שמקבלים אישור ״נבדק – ללא שעטנז״ ממעבדה מוכרת, ואז אין צורך בבדיקה נוספת.

בגד שכבר לבשתי

מי שגילה שבגד שלבש היה שעטנז – עבר בשוגג, ואין עליו אשמה. מכאן ואילך מתקנים את הבגד או נמנעים מלבישתו.