מה זה טבל ומה זה דמאי?

טבל – ״מעורב״ במתנות

כל עוד לא הופרשו המתנות, הן ״מעורבות״ בכל הפרי, ולכן כל הפרי אסור. הרמב״ם (מאכלות אסורות י, יט) לומד זאת מן הפסוק ״ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה׳״ (ויקרא כב, טו): אין לנהוג במתנות מנהג חולין. איסור טבל חמור במיוחד, משום שתרומה ותרומת מעשר קדושות.

לאחר ההפרשה הפרי ״מתוקן״ ומותר. ההפרשה אינה צריכה להיות גדולה – די במעט יותר מאחוז ובנוסח המקובל, כמוסבר בתרומות ומעשרות – למה ומתי.

דמאי – תקנת יוחנן כהן גדול

המשנה מספרת על יוחנן כהן גדול ש״בימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי״, כי קבע סדר קבוע לפירות של ספק (משנה מעשר שני ה, טו). הרמב״ם (מעשר ט, א) מתאר שבית הדין בדק בכל גבול ישראל ומצא שהכל זהירים בתרומה גדולה, אבל רבים אינם מפרישים מעשרות. לכן תיקנו שהלוקח פירות מעם הארץ יפריש מהם בעצמו.

מה מפרישים מדמאי? תרומת מעשר, שאיסורה חמור, ומעשר שני, שאין בו הפסד כי בעליו אוכלים אותו. את המעשר הראשון ואת מעשר העני – מפרישים, אבל אין חובה לתת, כי ״המוציא מחברו עליו הראיה״ (ט, ב). מסכת דמאי כולה עוסקת בדינים אלה.

נאמן וחבר

המשנה מבחינה בין ״נאמן״ – מי שקיבל על עצמו לעשר את כל מה שהוא אוכל, מוכר וקונה – לבין ״חבר״, שמקפיד גם על טהרה (משנה דמאי ב, ב–ג). מי שידוע כנאמן – פירותיו אינם דמאי. זה היסוד הקדום של מה שהיום עושה תעודת כשרות: גוף מוסמך מעיד שהמתנות הופרשו.

ומה היום?

בשוק בלי השגחה אי אפשר לדעת אם החקלאי, הסיטונאי או החנווני הפרישו. יש פוסקים שכתבו שבזמננו, כשרוב החקלאים אינם מפרישים, יש לחשוש שהפירות טבל ודאי, ויש שנוהגים בהם כדמאי. למעשה מפרישים מהם בלי ברכה, בנוסח שכולל את כל המתנות.

תוצרת שגדלה בקרקע של נכרי בארץ – תלויה במחלוקת אם יש קניין לנכרי להפקיע ממעשרות (רמב״ם תרומות א, י); מפרישים ממנה בלי ברכה. מה לבדוק לפני שקונים – בקניית פירות וירקות בארץ.

טעויות נפוצות

• לחשוב שכל פרי שנמכר בחנות כבר מעושר. בלי השגחה – לא ידוע.
• לברך על הפרשה מדמאי או מספק.
• לחשוב שדמאי מותר באכילה בלי הפרשה כי ״רוב הסיכויים שהפרישו״. חכמים תיקנו להפריש.