מה זה פרי בוסר וחובת מעשרות?

לפני שהוא פרי

הרמב״ם (הלכות מעשרות ב, ג) כותב: ״פירות שאינן ראויים לאכילה מקטנן, כגון הבוסר וכיוצא בו – אינן חייבין במעשר עד שיגדלו ויעשו אוכל, שנאמר: מזרע הארץ מפרי העץ – עד שיהיה פרי״. בוסר הוא פרי שעדיין חמוץ וקשה. כל זמן שהוא במצב הזה – אין בו חיוב מעשר, ומותר לאכול ממנו אם רוצים.

עונת המעשרות

בהלכה הבאה (שם, ה) הרמב״ם מגדיר: ״איזו היא עונת המעשרות? משיגיעו הפירות להזריע ולצמוח, הכל לפי מה שהוא הפרי״, ומפרט לכל מין – למשל התאנים ״משיעשו רכים״ עד שיהיו ראויות לאכילה. מן הרגע הזה הפרי נחשב ״פרי״, וחיוב המעשר חל עליו.

גמר מלאכה

מעבר לעונת המעשרות, הפרי ״נקבע״ לחיוב גמור רק אחרי ״גמר מלאכה״ – כשסיימו לקטוף ולאסוף אותו – ואחר כך כשנכנס לבית או נמכר. הרמב״ם (שם, א) כותב שמן התורה חייב להפריש רק ״הגומר פירותיו לאכלן״. עד אז מותר לאכול ״אכילת עראי״ בשדה.

למה זה חשוב

השאלה עולה כשקוטפים פירות לא בשלים לצורך מסחר – מנגו ירוק, זיתים לכבישה, ענבים לבוסר. אם הגיעו לעונת המעשרות לפני הקטיף – הם חייבים בתרומות ומעשרות. אם נקטפו בשלב שבו אינם ״פרי״ – יש לברר.

בפועל

מי שקונה פירות וירקות מארץ ישראל בלי השגחה – מפריש מהם תרומות ומעשרות, בלי להיכנס לשאלה באיזה שלב נקטפו. מי שמגדל עצים בגינה – שואל רב לגבי כל מין, כי עונת המעשרות שונה בין המינים.