שמתי כף חלבית בסיר בשרי – מה עושים?

הכלל

השולחן ערוך (יו״ד צד, א) כותב: ״התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא – משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה״. הרמ״א שם מוסיף ״אם הכף בן יומו, דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מעת לעת״. כלומר, הכף בלעה טעם חלב, וכשהיא נכנסת לתבשיל רותח – היא פולטת אותו.

בת יומה

אם הכף לא שימשה לחלב חם ב־24 השעות האחרונות – הטעם שבלוע בה נפגם, ״נותן טעם לפגם״, והתבשיל מותר (צג, א). אבל הכף צריכה הכשרה, וגם הסיר – לפי רוב הפוסקים יש בו שאלה, כי בלע טעם של חלב פגום. בפועל נוהגים להכשיר את הכף, ולעיתים גם את הסיר.

אם הייתה בת יומה

משערים אם יש בתבשיל פי שישים כנגד החלק של הכף שנכנס לתבשיל. בכף רגילה, החלק שנכנס קטן, ובסיר מלא – כמעט תמיד יש שישים. אם יש – התבשיל מותר; אם אין – התבשיל אסור, וגם הסיר.

מתכת

השולחן ערוך מביא דעה שבכף של מתכת משערים כנגד כל הכף, כי ״חם מקצתו חם כולו״. הרמ״א שם פוסק ״וסברא ראשונה עיקר, וכן נוהגין״ – משערים רק את מה שנכנס.

לא לפעול לבד

בכל מקרה כזה כדאי לשאול רב, כי הפרטים קובעים: חום התבשיל, כמה זמן הכף הייתה בפנים, אם הכף הייתה נקייה, ואיזה סוג סיר. בינתיים – מוציאים את הכף, לא מוסיפים כלום לסיר, ומשאירים את התבשיל עד לתשובה.

ראו כלי בן יומו, כלים שהתערבו והגעלה וליבון.