האם צריך להטביל כלי פלסטיק?

אילו כלים חייבים

התורה מצווה להטביל כלי מתכת שנקנו מגוי (במדבר לא, כג): ״כל דבר אשר יבוא באש... אך במי נדה יתחטא״. השולחן ערוך (יו״ד קכ, א) פוסק: ״הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכות או של זכוכית... צריך להטבילם במקווה״. כלי זכוכית חייבים מדרבנן, משום שהם דומים למתכת – נעשים מחול ונתכים באש.

פלסטיק

פלסטיק לא היה קיים בזמן חז״ל. רוב פוסקי זמננו כתבו שאינו חייב בטבילה, כי אינו מתכת ואינו זכוכית, ואינו דומה להם בצורת הייצור. יש שהחמירו להטביל בלי ברכה, משום שגם פלסטיק נתך באש וחוזר להיות כלי. מי שנוהג כך – לא יברך.

כלי פלסטיק עם חלקי מתכת

כלי שעיקרו פלסטיק, אבל יש בו להב או חלק מתכת שנוגע במזון – כמו מגרדת, קולפן או מסננת – יש לבדוק: רבים מורים להטביל את חלק המתכת, בברכה או בלי ברכה לפי העניין.

חד פעמי

כלים חד פעמיים – אפילו מאלומיניום – רבים מן הפוסקים כתבו שאין מטבילים, כי אינם ״כלים״ לשימוש קבע. תבנית אלומיניום שמשתמשים בה כמה פעמים – יש שמורים להטביל בלי ברכה.

כלי חרסינה, פורצלן וקרמיקה

כלי חרס רגילים פטורים. כלים מצופים – כמו פורצלן או קרמיקה עם זיגוג – יש פוסקים שמורים להטביל בלי ברכה, משום שהציפוי דומה לזכוכית.

ראו טבילת כלים – המדריך המעשי, טבילת קומקום וטוסטר והקיצור בסימן לז.