למה כותבים ה׳ או השם ולא את השם המלא?

איסור מחיקת השם

הרמב״ם (הלכות יסודי התורה ו, א) כותב: ״כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקדוש ברוך הוא – לוקה מן התורה, שהרי הוא אומר בעבודה זרה ׳ואבדתם את שמם מן המקום ההוא – לא תעשון כן לה׳ אלוקיכם׳״. השולחן ערוך (יו״ד רעו, ט) מונה שבעה שמות שאינם נמחקים.

לא לכתוב לכתחילה

הרמ״א (יו״ד רעו, יג) כותב: ״ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת, ויש נזהרין אפילו במלת שלום שלא לגמור כתיבתו״. כלומר: מכתב, מודעה או עיתון שבהם כתוב שם מלא – עלולים להיזרק לפח, וזה ביזיון.

הפתרונות

לכן נהגו לכתוב ״ה׳״ או ״השם״ במקום שם הוי״ה, ״אלוקים״ בקו״ף במקום ה״א, ״אדוני״ בצורות מקוצרות, ויש שכותבים ״ד׳״. גם בדיבור, מחוץ לתפילה ולקריאה בתורה, אומרים ״השם״ או ״אדושם״, כדי לא להוציא שם שמיים לבטלה.

מה עם מחשב

פוסקי הדור דנו בכתיבה על מסך: רוב הפוסקים כתבו שאותיות על מסך אינן ״כתב״ קבוע, ומותר למחוק אותן. אבל כשמדפיסים – הדף מקבל קדושה, ולכן גם במחשב נוהגים לכתוב ״ה׳״.

שמות בשפות אחרות

המילה ״God״ באנגלית אינה אחד משבעת השמות הקדושים, ואין בה איסור מחיקה מן הדין, אבל יש שנוהגים לכתוב ״G-d״ מתוך כבוד. ראו זריקת דף עם בס״ד.

ראו ספרי קודש ישנים – גניזה.