מה עושים עם ספרי קודש ישנים?

אין זורקים

השולחן ערוך (יו״ד רפב, ה) כותב: ״אין זורקין כתבי הקודש, ואפילו הלכות ואגדות״. והרמב״ם (הלכות יסודי התורה ו, ח) כותב: ״כתבי הקודש כולן ופירושיהן וביאוריהן – אסור לשורפן או לאבדן ביד״. ספרי קודש, גם כשהם בלויים, שומרים על קדושתם.

גניזה

״ספר תורה שבלה או נפסל – נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכם, וזו היא גניזתו״ (יו״ד רפב, י). המקור בגמרא (מגילה כו ע״ב). כך גם שאר ספרי קודש: נוהגים לאסוף אותם במכלים מיוחדים (״שימות״), ומשם הם מועברים לקבורה בחלקה מיוחדת בבית הקברות.

תשמישי קדושה

גם ״תשמישי קדושה״ – נרתיק של ספר תורה, רצועות תפילין, בית של מזוזה, פרוכת – ״יש בהן קדושה וצריך לגנזן״ (או״ח קנד, ג). לעומת זאת, ״תשמישי מצווה״ – כמו ציצית, סוכה ולולב – אין בהם קדושה, ואפשר לזרוק בכבוד.

לפני הגניזה

ספר שעדיין ראוי ללימוד – עדיף לתרום לבית כנסת, לישיבה, לבית אבות או לאדם שילמד בו. גם ספר עם כריכה קרועה – אפשר לכרוך מחדש. גניזה היא לספרים שאין בהם עוד שימוש.

איך

עוטפים את הספרים בשקית נקייה, לא עם אשפה, ומניחים אותם בעדינות במכל הגניזה. לא זורקים אותם בכוח. מי שאין לידו מכל – יברר אצל הרבנות המקומית או בבית הכנסת.

ראו האם מותר לזרוק עלון שבת וזריקת דף שכתוב עליו בס״ד.