מה זה ״אם אשכחך ירושלים״ בחופה?

זכר לחורבן

אחרי חורבן בית המקדש תיקנו חכמים כמה דברים כדי שלא נשכח את ירושלים גם בשעת שמחה. השולחן ערוך (או״ח תקס, ב) מונה: מי שעורך סעודה משאיר מקום פנוי, אישה שמתקשטת משאירה תכשיט אחד, ״וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין״. הרמ״א מוסיף: ״ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה... וכל אלו הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלים... אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי״.

הפסוק

הפסוקים בתהלים (קלז, ה-ו) נאמרו בפי גולי בבל: ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי״. השולחן ערוך עצמו מביא אותם כמקור לכל מנהגי הזכר לחורבן – ולכן נהגו לאמרם בפועל בחופה, ממש ב״ראש השמחה״.

איך נוהגים

בקהילות רבות, אחרי שבע הברכות וקריאת הכתובה, החתן אומר את הפסוקים בקול – לפעמים מילה במילה אחרי הרב – ומיד אחר כך שובר את הכוס ברגלו. בהרבה חתונות שרים את הפסוקים בלחן איטי ונוגע, ורק אחרי השבירה פורצים ב״מזל טוב״. יש קהילות שנוהגות לשים מעט אפר על מצח החתן במקום התפילין, כלשון השולחן ערוך.

המשמעות

הרגע שבו בונים בית חדש בישראל הוא גם הרגע להזכיר שהבית הגדול – בית המקדש – עדיין חרב. אין כאן עצב שמבטל את השמחה, אלא הכרה שהשמחה הפרטית קשורה לגורל הכלל, ותפילה לבניין ירושלים. גם בשבע הברכות מזכירים את ירושלים: ״שוש תשיש ותגל העקרה״ ו״עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים״.

ראו גם למה שוברים כוס בחתונה וסדר החופה והקידושין.