האם חייבים לעשות סעודה בבר מצווה?

המקור

בגמרא ובשולחן ערוך אין חיוב מפורש לעשות סעודה בבר מצווה. אבל המשנה ברורה (או״ח רכה, ב) מביא בשם האחרונים: ״מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה, והיינו ביום שנכנס לשנת י״ד. וטעם הסעודה – משום דעכשיו נעשה איש ישראל שנצטוה במצות התורה״. כלומר, הסעודה היא הודאה ושמחה על כך שהנער נכנס לעול המצוות, שהרי ״גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה״.

מתי

עיקר הסעודה ביום שבו הנער מלאו לו שלוש עשרה שנה, לפי התאריך העברי. אבל המשנה ברורה מוסיף: ״ואם הנער דורש – הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום״. לכן כשהאירוע נדחה לתאריך אחר (למשל לשבת או לימי חול נוחים יותר), נוהגים שהנער יאמר דרשה או דבר תורה, ובכך הסעודה נחשבת סעודת מצווה.

היקף האירוע

אין חובה לאולם, לתזמורת או למאות אורחים. הסעודה יכולה להיות בבית, עם המשפחה הקרובה, ובלבד שיש בה שמחה של מצווה. פוסקים רבים הזהירו מהוצאות מופרזות שמכבידות על המשפחה, ומאירועים שבהם עיקר השמחה נשכח – הנער ותחילת קיום המצוות. מנהג טוב הוא לשלב בסעודה דברי תורה, סיום מסכת או משנה שהנער למד, וזמירות.

בת מצווה

לגבי סעודה לבת מצווה נחלקו פוסקי זמננו: יש שעודדו לעשות סעודה או מסיבה עם דברי תורה, ויש שהסתייגו מסעודה מלאה ונהגו בשמחה מצומצמת יותר. ראו בת מצווה.

ברכת ״ברוך שפטרני״

באותו מקום מביא הרמ״א את המנהג שהאב מברך ״ברוך שפטרני מעונשו של זה״, וכתב שטוב לברך בלי שם ומלכות. ראו ברוך שפטרני.