תהילים פרק קל״ז

תהילים פרק קל״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת־צִיּוֹן:

   מצודת דוד:על נהרות בבל. דוד צפה ברוה״ק אשר יגלה נ״נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ. כְּשֶׁיָּרַדְנוּ לַגּוֹלָה, וּשְׁאָלָם נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁיָּשִׁירוּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְשׁוֹרְרִין עַל הַדּוּכָן (פסיקתא רבתי לא):

   אבן עזרא

   על נהרות בבל בראש הספר הזכרתי דעת המפרשים במזמור הזה וזה המזמור נאמר על לשון הלוים, שהם המשוררים בגלותם על בבל.

   וטעם על נהרות בהתבודדם מהבבליים שלא ישמעו בכייתם. ועוד: בעבור שאמרו: תלינו כנורותינו.

   וטעם ישבנו כמו משתוממים, יושב משמים, על כן מלת גם.

   רד"ק

   על. זה המזמור אמר על לשון הלוים המזוררים אשר גלו בגלות בבל, כלומר על נהרות בבל. היינו שם מתבודדים יושבין ושוממין גם היינו בוכים בזכרנו את ציון:

   מלבי"ם

   על, נתיסד לשנה הראשונה שכבש כורש את בבל, על נהרות בבל מה שבכינו בבבל והתאבלנו על ציון, לא היה בעבור שאבדנו הטובות הגשמיות מהעושר והקנינים שדות וכרמים, כי גם על נהרות בבל שם ישבנו, ר"ל שם ישבנו ישיבת קבע, והיה לנו גם שם נחלת שדה וכרם כמ"ש (ירמיהו כ״ט:ה׳) בנו בתים ושבו נטעו כרמים ואכלו את פרין, ובכ"ז גם בכינו בזכרנו את ציון, מפני שזכרנו קדושת ציון, ששם היה הבהמ"ק והעבודה והשכינה ע"ז בכינו, על האושר הרוחני שנאבד מאתנו:

2. (ב)עַל־עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:

   מצודת דוד:על ערבים. על אילני ערבים שבנחל תלינו הכנורות שהיינו מנגנים בהם בבה״מ וכוונתם היה להעלימם מן העין תוך ענפי האילנות למען לא יראום האויב:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל עֲרָבִים. עַרְבֵי נַחַל (ויקרא כג:מ):

   אבן עזרא

   על אמר ר' משה: כי בתוכה בתוך ציון טרם גלותם. ולפי דעתי: כי בתוכה בבבל והעד: על נהרות בבל, שהערבים סביבות הנהר ובעבור שאמר: נהרות, לאות כי היו רבים ולא היה בירושלם נהר כי גיחון סתמו חזקיהו ככתוב בדברי הימים. ועוד ראיה אחרת: כי שם על בבל, כי שם היו אומרים שירו לנו.

   ומלת ותוללינו קשה. ורבי יהודה המדקדק אמר: שהוא מגזרת על הר גבוה ותלול בדרך רחוקה. ורבי משה הכהן אמר: כי ותוללינו מגזרת יללה על משקל ותושבינו כאילו אמר יללתינו וככה פירש ותחת יללתינו היתה שמחה להם. ולא דבר נכונה, כי אין בכתוב זכר ותחת גם יללתינו היתה שמחה להם, אם כן למה היו מבקשים שישירו?! והטעות הגדולה שתושיבנו תואר אדם ותוללינו שם. וכפי דעתי הנה מצאנו שרה את אלהים תשתרר עלינו גם השתרר. וכן: שסוהו כל עוברי דרך מפעלי הכפל והמה שוסים את הגרנות, שרשו שסה וככה יהיה תלל גם תלה שנים שרשים, והטעם אחד. והנה ותוללינו, כמו תלינו כנורותינו והנה ותוללינו ותליתינו כלי השמחה והנה הטעם כפול וזאת היתה תשובתינו איך נשיר?!

   רד"ק

   על ערבים. ערבי נחל כי הערבים גדילים על שפת הנהרות וכשהיינו יושבים על שפת הנהר וכנורותינו בידינו לעורר שיר כמנהגינו בציון, וכשהיינו מעלים על לבנו ציון היינו נוטשים כנורותינו מרוב יגון והיינו תולים אותו על ערבים והיינו יושבים ובוכים: ופי' בתוכה. בתוך בבל:

   מלבי"ם

   על ערבים בתוכה, הגם שהיה לנו בבבל כל התענוגים הערבים ונעימים לגוף, ובכ"ז על זה בעצמו תלינו כנורותינו, ולא רצינו לשמוח בטובה, וזה בעצמו היה לנו לאבל שארץ האויב מלאה ערבות ועדן ועיר ה' חרבה:

   מצודת ציון

   ערבים. שם אילן סרק הגדל אצל הנחלים כמו וערבי נחל (ויקרא כג):

   תלינו. מלשון תליה:

3. (ג)כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי־שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:

   מצודת דוד:כי שם. ר״ל טעם העלמתם היה כי שם שאלו השבאים מאתנו לנגן על הכנורות דברי שיר: ותוללנו. המהתלים והמלעיגים בנו שאלו דברי שמחה ואמרו לנו שירו לנו מן השיר אשר שוררתם בציון:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה. מִינֵי כְּלֵי זֶמֶר עַל שֵׁם שֶׁהֵם תּוֹלִין (שֶׁתּוֹלִין) אוֹתָם, כָּךְ פֵּרְשׁוּ מְנַחֵם, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה וְתוֹלָלֵינוּ שֶׁל שִׂמְחָה. וְיֵשׁ לִפְתֹּר תּוֹלָלֵינוּ אוֹיְבֵינוּ שֶׁהֵם מְהוֹלְלִים וּמְשַׁטִּים בָּנוּ לְשׁוֹן ״וּמְהוֹלְלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ״ (תהלים קב:ט):

   רד"ק

   שאלונו. לגזירת פעל כמו ישאלך לאמר, כשהיו מוצאים אותנו הבבליים השובים אותנו והיו אומרים לנו שנשיר להם השיר ציון אז היינו בוכים ואומרים להם איך נשיר: ופי' ותוללינו שמחה. היו שואלים אותנו דברי שיר ובכינורותינו שתלינו על הערבים היו שואלים אותנו שנשמח בהם, ויש מפרשים תוללינו כמו יללתינו ויהיה תוללינו בשקל תושבנו כלומר תחת יללתינו היו אומרים לנו שנשמח:

   מלבי"ם

   כי שם שאלונו שובינו דברי שיר, שהיה המנהג בימי קדם לשורר שירים בספור שבח הארץ והמדינה אשר הם בה, כמו שהיינו רגילים לשיר שירים בשבח ירושלים, ושאלונו על עסקי השיר הזה, ותוללינו (שאלונו דברי) שמחה, והיה שאלתם, שירו לנו משיר ציון, ר"ל שיר שהייתם משוררים בשבח ציון ובהצלחתכם בה, שירו לנו, כי עתה בבל היא לכם ארץ אחוזתכם כמו ירושלים, וארץ כשדים היא ארצכם כמו ארץ ישראל לפנים, וההצלחות שהיו לכם שמה הלא יש לכם עמנו, ומדוע לא תשירו על בבל השיר שהייתם שרים על ירושלים:

   מצודת ציון

   שובינו. מל׳ שבי:

   ותוללנו. מל׳ הוללות ולעג וכן מהוללי בי נשבעו (לעיל ק״ב):

4. (ד)אֵיךְ נָשִׁיר אֶת־שִׁיר־יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:

   מצודת דוד:איך נשיר. ר״ל אמרנו אז בלבנו איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר שאינו מקום המקדש לפי שפחדנו פן יכופו אותנו לשורר לזה העלמנום מן העין ואמרנו שנאבדו בדרך:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   נכר תאר, כי אדמת מלה סמוכה לשון נקבה אדמת גוי נכר, או אדמת אל נכר הפך שיר ה'.

   רד"ק

   על אדמת נכר. אדמת אל נכר הפך שיר לה':

   מלבי"ם

   איך, משיבים לאמר, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, הגם שנוכל לשיר לכם שירי ההצלחה הגשמיית שהיינו שרים בציון, כי גם פה אנו מוצלחים בהצלחות, אבל שיר ה', שיר הקודש שהיינו שרים בציון, על שכינת ה' אשר בה, ועל הופעת רוה"ק והנבואה וכבוד ה' והתורה והעבודה והנסים שיר הזה האלהי איך נשיר אותו על אדמת נכר הבלתי מוכן לסגולות אלה הרוחניות:

5. (ה)אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

   מצודת דוד:אם אשכחך. ידבר בלשון בני הגולה שיאמרו אם אשכחך ירושלים אז הימין שלי תשכח את כוחה ואת תנועתה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת כֵּן:

   אבן עזרא

   אם דברי כל אחד מהמשוררים בלבם.

   וטעם אשכחך כנגד בזכרנו.

   וטעם ימיני בעבור כנורותינו, כי בימין נגון היתרים ופעול.

   תשכח ימיני חסר כמו המעשה והזכיר על הימין תשכח, דרך משל.

   ויש אומרים: שפירושו: תיבש בלי חבר:

   רד"ק

   תשכח ימיני. פירוש תשכח הניגון כי הימין תנוע הכינור:

   מלבי"ם

   אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, ימליץ שכמו שהימין היא מוכנת אל האדם בכל תנועותיו ועסקיו, כן ירושלים היא חבת כל תנועותינו ועסקינו, עד שא"א לשכחה כמו שא"א לשכח את הימין, ויותר מזה כי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, שכל דבורי הוא בך ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:

6. (ו)תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם־לֹא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:

   מצודת דוד:תדבק. תהיה לשוני דבוקה לחכי לבל אוכל לדבר אם לא אזכיר אותך תמיד ואם לא אעלה את זכרון ירושלים בראש שמחתי ר״ל בתחילת השמחה אשים לה זכרון לבל אשכחה בעת תוקף השמחה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם. אֶת זִכְרוֹן אֵבֶל חֻרְבָּנָהּ אַעֲלֶה לְהַזְכִּירוֹ בְּרֹאשׁ כָּל שִׂמְחָתִי (בבא בתרא ס:):

   אבן עזרא

   תדבק טעם לשוני כי הלשון הוגה בשירים,

   אזכרכי בדבור כמו ומשא ה' לא תזכרו עוד.

   אם לא אעלה הטעם שיקדים זכר ירושלם, על ראש שמחתו.

   רד"ק

   תדבק לשוני. שלא תוכל לדבר ולשיר שיר:

   אם לא אזכרך. אזכור חורבנך, ואתאבל עליו ולא אשיר על ראש שמחתי כשאשמח בשום שמחה אזכור אבל ירושלים ואעליהו על ראש השמחה. עד הנה דברי הלוים והשלשה פסוקים האחרונים הם דברי המשורר ובעודו מתנבא על גלות בבל ראה ברוח הקודש גלות בית שני ואמר:

   מצודת ציון

   על ראש. כמו בראש וכן עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל״ג:כ״ו) ומשפטו בחרבכם:

7. (ז)זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:

   מצודת דוד:זכור וגו׳. לשלם להם גמול על זה: את יום ירושלים. מה שעשו בעת חורבן ירושלי׳ אשר אמרו לבבלי׳ החריבו והשחיתו עד שתגלו היסוד אשר בה והסיתו אותם לעקור את הכל:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עָרוּ עָרוּ. לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן ״חוֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר״ (ירמיה נא:נח), וְכֵן ״עָרוֹת יְסוֹד״ (חבקוק ג:יג). וְאֵינוֹ נוֹפֵל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁעוֹקְרִין שָׁרָשָׁיו מֵהָאָרֶץ:

   אבן עזרא

   זכור איננו מדבר על גלות טיטוס כאשר חשבו רבים, כי הנה אחרי כן הזכיר בת בבל. ועוד: כי טיטוס הרשע לא היה מזרע אדום, כי אנשי רומא הם יונים בראיות רק כאשר היה אדום תחת יד ישראל, היו שמחים במפלת ישראל, וככה כתוב בספר עובדיה: גם שישי ושמחי בת אדום והחרפה שהיו האדומיים מחרפים את ישראל יום שנלכדה ירושלם ונשרף ההיכל על יד הכשדים היתה קשה לישראל יותר מצרתו. וכן אמר: ואל תגדל פיך וזהו זכור האומרים לבבליים גלו וערו יסודות ירושלם, והנה ערו מגזרת פתהן יערה והיה ראוי להיות על משקל כלו מעשיכם והרי"ש חסירה דגש כמנהג, ובעבור שהוא סוף פסוק היתה המלה מלעיל כמו כלו בעשן כלו ובעבור היות הטעם במלת ערו האחרון באות הראשון, על כן שב גם ערו הראשון מלעיל.

   רד"ק

   יום ירושלים. יום חורבן ירושלים שהיו אומרים אלו לאלו ערו ערו עד היסוד בה, כלומר החריבו והפילו בנין ירושלים עד שתגלו היסוד אשר בה:

   מלבי"ם

   זכור ה', ר"ל אם אני זוכר תמיד את ירושלים ומתאבל עליה, כ"ש שאתה ה' יש לך לזכור לבני אדום את יום חורבן ירושלם אשר הם עזרו להחריבה:

   מצודת ציון

   ערו. ענין חורבן והשחתה כמו ערות יסוד (חבקוק ג׳):

8. (ח)בַּת־בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם־לָךְ אֶת־גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:

   מצודת דוד:השדודה. אשר סופך להיות שדודה על ידי דריוש המדי: אשרי שישלם. משובח ומהולל יהיה זה אשר ישלם לך את גמולך הראוי לך כפי אשר גמלת לנו:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   בת דברי המשורר מתפלל שתהיה בת בבל שדודה.

   רד"ק

   בת בבל. עתה שב למלכות בבל ואמר שתהיה שדודה: ואמר אשרי שישלם לך. והוא דריוש המדי שהחריב בבל:

   מלבי"ם

   בת בבל, והנה בבל כבר נשדדה אז ע"י כורש, אומר בת בבל השדודה וכבר החל ה' לשלם לך, אשרי שישלם לא לבד המעשה של החורבן כי גם את גמולך שגמלת לנו (שגדר הגמול הוא מי שעושה איזה דבר ע"י התפעליות אהבה או איבה) שמה שעשית לנו היה ע"י גמול והתפעליות שנאה ומשטמה, וכן ישלם לך בשנאה ונקמה, ובזה,

   מצודת ציון

   בת בבל. עדת בבל:

   השדודה. מלשון שדידה וגזל:

   שגמלת. לפעמים יאמר לשון גמול על תחלת עשיית הרעה וכן ואם גומלים אתם עלי (יואל ד׳:ד׳):

9. (ט)אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת־עֹלָלַיִךְ אֶל־הַסָּלַע:

   מצודת דוד:אשר שיאחז. משובח ומהולל יהיה זה אשר יאחז בידו את עולליך וירצצם על פני הסלע:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אשרי ספר אכזריות לבם שנפצו עוללי ישראל, על כן למעלה את גמולך:

   רד"ק

   אשרי שיאחז. על דרך אכזריות כמו שהיו הם אכזרים על ישראל:

   מלבי"ם

   אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע, כמ"ש והכרתי לבבל שם ושאר, וזה נתקים אז בשנה השנייה שעלה כורש עליה שנית והחריבה לגמרי והרג כל העם הנמצא בה:

   מצודת ציון

   ונפץ. ענין השבירה עם הרצוץ והפזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז׳:י״ט):

   עולליך. בניך הקטנים כמו עוללים ויונקים (לעיל ח׳):