מה זה מחצית השקל וכמה נותנים?

הזכר למקדש

התורה ציוותה שכל אחד מישראל ייתן ״מחצית השקל בשקל הקודש... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט״ (שמות ל, יג–טו). מהכסף הזה קנו את הקורבנות הציבוריים כל השנה. בראש חודש אדר היו מכריזים על השקלים, כדי שהכסף יגיע עד ניסן. לכן קוראים לפני פורים את ״פרשת שקלים״.

המנהג היום

הרמ״א (או״ח תרצד, א) כותב: ״יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר, ומאחר ששלשה פעמים כתיב ׳תרומה׳ בפרשה – יש ליתן שלשה״. ובהמשך: ״ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה״ – כלומר בתענית אסתר, לפני מנחה.

כמה

יש שני מנהגים עיקריים: לתת שלוש מטבעות של חצי מהמטבע המקומי – בישראל שלושה מטבעות של חצי שקל, כלומר שקל וחצי. ויש שנותנים את השווי של מחצית השקל של התורה – כתשעה וחצי גרם כסף טהור – וכל שנה רבנים מפרסמים את השווי בשקלים. מי שיכול – ייתן לפי המנהג המהודר.

מי נותן

הרמ״א כותב שחייב רק ״מי שהוא מבן עשרים ולמעלה״, אבל נוהגים רבים לתת גם עבור ילדים, ויש שנותנים גם עבור האישה, ואפילו עבור עובר. כל משפחה תנהג כמנהגה.

למי

את הכסף נותנים לצדקה – לעניים, למוסדות תורה או לקופה של בית הכנסת. נוהגים להניח את המטבעות בקערה בבית הכנסת. אין לתת את המטבעות כחלק מ״מתנות לאביונים״ – אלה מצוות נפרדות.

ראו מתנות לאביונים וצדקה ומעשר.