מה זה תענית אסתר ולמה צמים?

מקור הצום

במגילה מסופר שאסתר ביקשה מכל היהודים בשושן לצום שלושה ימים לפני שנכנסה אל המלך. ובסוף המגילה נאמר ״דברי הצומות וזעקתם״ (אסתר ט, לא). הראשונים מסבירים שבי״ג באדר, יום המלחמה, התקבצו היהודים וצמו והתפללו שיצליחו – וזכר לכך אנחנו צמים ערב פורים.

הדין

השולחן ערוך (או״ח תרפו, ב) כותב: ״מתענין בי״ג באדר, ואם חל פורים באחד בשבת – מקדימין להתענות ביום חמישי״. הצום מתחיל בעלות השחר ונמשך עד צאת הכוכבים, כמו שאר הצומות הקלים.

קל משאר הצומות

הרמ״א שם כותב: ״ותענית זה אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון מעוברות או מניקות, או לחולה שאין בו סכנה, ואפילו כואבי עיניים שאם מצטערים הרבה – לא יתענו ויפרעו אחר כך. אבל שאר בריאים – לא יפרשו מן הציבור״. כלומר: הצום אינו מדברי הנביאים כמו ארבעת הצומות, אלא מנהג שקיבלו ישראל, ולכן הקלו בו יותר.

מה מוסיפים בתפילה

בשחרית ובמנחה אומרים ״עננו״, ובחזרת הש״ץ אומרים סליחות ו״אבינו מלכנו״ (חוץ מכשהצום מוקדם ליום חמישי ויש מנהגים שונים). במנחה קוראים בתורה ״ויחל״, ונוהגים לתת ״מחצית השקל״ לפני תפילת מנחה או לפני קריאת המגילה.

משמעות

הצום הוא הכנה לפורים: חז״ל רצו שנזכור שהישועה באה מתוך תפילה, תשובה ואחדות – ״לך כנוס את כל היהודים״. מי שצם ומתפלל ביום הזה ממשיך את הדרך של אסתר ומרדכי.

ראו מחצית השקל, מי פטור מצום קל ופורים – המדריך. הקיצור מביא את הדינים בסימן קמא.