למה מתחפשים בפורים?

המקור בהלכה

הרמ״א (או״ח תרצו, ח) כותב: ״מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים... אין איסור בדבר, מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא״. ״פרצופים״ הם מסכות ותחפושות. כלומר: כבר בימי הרמ״א, לפני כ־450 שנה, היה זה מנהג מקובל.

נס נסתר

במגילת אסתר שם ה׳ אינו מוזכר אפילו פעם אחת. הכול נראה כמו מקרים פוליטיים: מלך שכועס, מלכה חדשה, שר שנופל. אבל מאחורי הכול פעלה ההשגחה. חז״ל דרשו על הפסוק ״ואנכי הסתר אסתיר פני״ (דברים לא, יח) – ״אסתר מן התורה מנין?״. התחפושת מבטאת את הרעיון הזה: מאחורי מה שנראה – מסתתר משהו אחר.

ונהפוך הוא

המגילה מלאה בהיפוכים: המן הכין עץ למרדכי ונתלה עליו; המן חשב שהמלך רוצה לכבד אותו, ונאלץ להוביל את מרדכי בבגדי מלכות; היום שנועד להשמדה הפך ליום שמחה. וגם אסתר ״אין אסתר מגדת עמה״ – הסתירה את זהותה. התחפושת היא משחק של ״ונהפוך הוא״.

שמחה

יש שמסבירים שהתחפושות נועדו להוסיף שמחה, ולאפשר לעניים לקבל מתנות בלי בושה – כשהם מחופשים, אינם ניכרים. בכל מקרה, המנהג הוא חלק משמחת פורים, ובעיקר לשמחת הילדים.

גבולות

הרמ״א מוסיף: ״ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן״. התחפושת צריכה להיות צנועה ומכבדת. בעניין תחפושת בבגדי המין השני – ראו האם מותר להתחפש לבגדי אישה או גבר.

ראו פורים – המדריך המעשי ומגילת אסתר.