למה חוגגים את חג הסוכות?

זכר ליציאת מצרים

התורה (ויקרא כג, מב–מג) אומרת: ״בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״. הישיבה בסוכה היא זיכרון חי לחסד שליווה את ישראל ארבעים שנה במדבר.

ענני כבוד או סוכות ממש

הגמרא (סוכה יא ע״ב) מביאה מחלוקת: ״כי בסוכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם״. השולחן ערוך (או״ח תרכה, א) פותח את הלכות סוכה בדעת רבי אליעזר: ״הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש״, ומוסיף שמצווה להתחיל לבנות את הסוכה מיד במוצאי יום כיפור.

חג האסיף

סוכות נקרא בתורה גם ״חג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה״ (שמות כג, טז). בסוף הקיץ, כשהתבואה והפירות נאספים הביתה, האדם עלול להרגיש שהכל בזכותו. דווקא אז יוצאים מן הבית הקבוע אל דירה ארעית, לזכור שהכל מאת ה׳.

זמן שמחתנו

סוכות הוא החג היחיד שהתורה מצווה בו שלוש פעמים על שמחה, ובתפילה הוא נקרא ״זמן שמחתנו״. אחרי ימי הדין של ראש השנה ויום כיפור, השמחה מבטאת את הביטחון שהתשובה התקבלה. עם הישיבה בסוכה באה גם מצוות ארבעת המינים (ויקרא כג, מ), ובזמן המקדש – שמחת בית השואבה.

למה בתשרי ולא בניסן

יציאת מצרים הייתה בניסן, ובכל זאת חוגגים את סוכות בתשרי. המפרשים מסבירים שבניסן, תחילת הקיץ, רבים יוצאים לשבת בצל סוכה להנאתם, ולא היה ניכר שהיא לשם מצווה. בתשרי, כשמתחיל הסתיו ואנשים חוזרים לבתיהם, היציאה לסוכה מוכיחה שהיא לשם שמיים.