האם יושבים בסוכה בשמיני עצרת?

חג בפני עצמו

״ביום השמיני עצרת תהיה לכם״ (במדבר כט, לה). שמיני עצרת אינו חלק מסוכות לעניין סוכה ולולב, ובתפילה אומרים ״את יום שמיני חג העצרת הזה״. השולחן ערוך (או״ח תרסח, א) מביא זאת, והרמ״א מוסיף שאשכנזים נוהגים לומר ״יום שמיני עצרת״ בלי המילה ״חג״.

בארץ ישראל

בארץ שמיני עצרת ושמחת תורה הם יום אחד, ואין בו מצוות סוכה. אוכלים בבית. יש שנוהגים לשבת בסוכה פעם אחרונה ביום השביעי (הושענא רבה) אחר הצהריים, ולומר ״יהי רצון שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן״.

בחוץ לארץ

באותו סעיף: ״ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי, ואין מברכים על ישיבתה, ומקדשים ואומרים זמן״. כלומר, מחמת הספק יושבים בסוכה, אבל לא מברכים, כדי שלא יהיה סתירה גמורה לקדושת היום. רבים בחוץ לארץ אינם ישנים בסוכה בליל שמיני עצרת, ויש קהילות – בעיקר מחסידי חב״ד – שנוהגים לאכול בסוכה רק חלק מהסעודות. ביום השני, שמחת תורה של חוץ לארץ, אין יושבים בסוכה.

מי שנוסע

ישראלי בחוץ לארץ ותושב חוץ לארץ שבארץ – יש להם דינים מיוחדים לגבי יום טוב שני; ראו יום טוב שני לתייר.

ראו גם ההבדל בין שמיני עצרת לשמחת תורה.

משמעות היום

חז״ל המשילו את שמיני עצרת למלך שעשה סעודה לבניו כמה ימים, וביום האחרון אמר להם ״קשה עליי פרידתכם, עכבו עמי עוד יום אחד״. לכן זהו יום של קרבה מיוחדת בלי מצוות מעשיות של סוכה ולולב, ושמחת התורה משלימה אותו.