מה מסמלים ארבעת המינים?

המצווה בתורה

התורה (ויקרא כג, מ) מצווה: ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה׳ אלוקיכם שבעת ימים״. חז״ל זיהו את ארבעת המינים כאתרוג, לולב, הדס וערבה.

ארבעה סוגי יהודים

המדרש (ויקרא רבה ל, יב) מלמד: האתרוג יש בו טעם ויש בו ריח – כנגד מי שיש בו תורה ומעשים טובים; הלולב, פרי התמר, יש בו טעם ואין בו ריח – מי שיש בו תורה ואין בו מעשים טובים; ההדס יש בו ריח ואין בו טעם – מעשים טובים בלי תורה; והערבה אין בה לא טעם ולא ריח. ״אמר הקב״ה: יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו״. מכאן שהמצווה אינה נעשית בלי כל הארבעה – אין לוותר על אף יהודי.

איברי האדם

באותו מדרש מובא גם רמז אחר: הלולב כנגד השדרה, ההדס כנגד העין, הערבה כנגד הפה והאתרוג כנגד הלב – לומר שהאדם עובד את בוראו בכל איבריו.

האגודה

השולחן ערוך (או״ח תרנא, א) כותב שמצווה לאגוד את הלולב, ההדסים והערבות יחד ״משום נוי״. האגודה עצמה היא ביטוי לאחדות: המינים השונים נלקחים כגוף אחד.

שמחה ואחדות

המצווה נאמרת יחד עם ״ושמחתם לפני ה׳ אלוקיכם״. השמחה של סוכות, אחרי ימי הדין, היא שמחה של עם שלם שמתאחד – וארבעת המינים, שנלקחים יחד ביד אחת ומנענעים לכל הרוחות, מבטאים את הרעיון הזה.