שמות כג, טז

וחג הקציר. הוא חג שבועות:

בכורי מעשיך. שהוא זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש, שנאמר (במדבר כח כו) וביום הבכורים וגו':

וחג האסיף. הוא חג הסכות:

באספך את מעשיך. שכל ימות החמה התבואה מתיבשת בשדות ובחג אוספים אותה אל הבית מפני הגשמים:

וְחַגָא דַחֲצָדָא בִּכּוּרֵי עוֹבָדָיךְ דִי תִזְרַע בְּחַקְלָא וְחַגָא דִכְנָשָׁא בְּמִפְּקָא דְשַׁתָּא בְּמִכְנְשָׁךְ יָת עוֹבָדָיךְ מִן חַקְלָא:

וְחַגָא דְחַצְדָא בִּכּוּרֵי עוּבְדָךְ דְּתִזְרַע בְּחַקְלָא וְחַגָא דִּכְנָשָׁא בְּמִפְקָא דְשַׁתָּא בְּמִכְנְשָׁךְ יַת עוּבְדָךְ מִן חַקְלָא

וחג הקציר בכורי מעשיך לא ידעתי למה יזכירם הכתוב בשם הידיעה כי לא צוה בהם ולא הזכירם עד עתה וראוי הוא שיאמר ועשית חג קציר בכורי מעשיך כאשר אמר במשנה תורה (דברים טז י) ועשית חג שבועות לה' אלהיך ואולי בעבור שאמר (בפסוק יד) שלש רגלים תחוג לי בשנה ופירש את חג המצות תשמור בחדש האביב (פסוק טו) שתשמור לעשות חג בתחלת האביב חזר ואמר והאחר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה והנה כלם באספו כל מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלהים שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב וזה טעם אל פני האדון ה' שהוא האדון המפרנס עבדיו ובנטלם פרס מלפניו יבאו אליו לראות מה יצום והנה אל פני כמו לפני ועל דרך האמת יהיה מן פנים וכבר רמזתי לך פירוש הפנים בעשרת הדברות (לעיל כ ג) ולכן אמר האדון ה' כמו שאמר בפעם השנית האדון ה' אלהי ישראל (להלן לד כג) וכן הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע יג יא) מלפני אדון חולי ארץ (תהלים צז ה)

וחג הקציר. בכורי קציר חטים. והנה חג המצות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים. והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים. כמו שבעה שבועות תספר לך:

וחג האסיף בצאת השנה. ותכנס שנה אחרת. והחל ממרחשון לזרוע:

וחג הקציר - [הוא חג השבועות שמקיבים בו] קרבנות הכתובים בפ' שור או כשב ושתי הלחם שהם מנחה חדשה.

בכורי מעשיך - להתיר חדש במקדש.

וחג האסיף - חג הסוכות בשעת האסיף אשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר וצוה הכתוב לישב בסוכות לזכרון, כי במדבר ישבו באהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר. הרי שלשה רגלים תלוים כולם בפירות הארץ. אביב. וקציר. ואסיף.

בצאת השנה. שכבר נאספו כל תבואותיה:

האסיף ב' במס'. דין ואידך האסיף תקופת השנה והיינו דאיתא בפ"ק דסנהדרין וחג האסיף תקופת השנה שיהא חג האסיף בתקופה חדשה והיאך משמע זה בכאן אדרבה לכאורה משמע בהיפך שהיא בתקופה ישנה אלא הכי פירושו חג האסיף מתחיל עם בצאת השנה אם כן צריך שיהא בתקופת השנה חדשה:

וחג הקציר זמן שמחה כדכתיב שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל.

אשר תזרע אתה הזורע בשדה האדון על כן תעלה אתה הראשית למס הארץ והקב״ה האדון נותנה לעבדיו.

וחג האסף כשאדם אוסף כל פרותיו אז הוא שמח וכשתעשו השמחה אחר מצותי הרי החג לשמי.

בצאת השנה ותכנס שנה אחרת.

בכורי מעשיך. פרוש, למעט דעייל ביד גוי שאינו מעשיו, וכמו שמיעט באמרו ״קצירכם״ (ויקרא כג:י), כמו שדרשו בראש השנה (ראש השנה יג.), שכל שהביאה שליש ביד גוי לא יביא ממנה בכורים.

וחג הקציר. שהוא ידוע לחג גם בלי צווי ה׳. באשר הוא חק הקציר שמנהג בכל האומות ג״כ לחוגג בקציר ואסיף. אבל ישראל נזהרו שיהיה חגיהם לשמו ית׳. וכן בחג האסיף וגו׳:

וחג הקציר. הלא ענין שלש רגלים נתבארו במקומם וגם ענין זה נשנה בפ' תשא, רק פה בא להוציא ממה שיעלה על הלב אחר שבשביעית אין קציר ואין אסיף, לא ינהגו המועדות שתלויות בקציר ובאסיף, לכן למד שינתנו גם בשביעית כי כל הענין מדבר בשנת השביעית:

ה כגון שמפרש רש"י והולך שנאמר וביום הבכורים וגו' בשבועותיכם וגו' וכאן נמי כתיב וחג הקציר בכורי מעשיך מה בכורים דהתם חג השבועות אף בכורים דהכא הוא נמי חג השבועות:

ו ומנחת העומר הקרבה בט"ז בניסן היתה של שעורים ואף מנחת קנאות הבאה מן השעורים אינה נקרבה מן החדש קודם הקרבת שתי הלחם הבאים מן החטים: