האם אבל יוצא מהבית בשבעה?

המקור

השולחן ערוך (יו״ד שצג, ב) כותב: ״אבל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו, אפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה״. הרמ״א שם מוסיף: ״מיהו המיקל לצאת בלילה מפני הצורך – לא הפסיד״. ההישארות בבית היא חלק מעצם האבלות – זמן להתבודד, לקבל מנחמים ולזכור.

בית הכנסת

בשבת שבתוך השבעה – האבל הולך לבית הכנסת להתפלל, כי אין אבלות בפרהסיא בשבת. בימי חול – מתפללים בבית האבל, וכך מגיע המניין אליו. אם אין מניין בבית האבל – יש שהקלו ללכת לבית הכנסת, ויש שהעדיפו להתפלל ביחידות.

יציאה לצורך

הפוסקים מנו מצבים שבהם מותר לצאת: לקבורה או לשבעה של קרוב אחר שנפטר; לצורך פרנסה כשיש הפסד גדול; לצורך רפואה; ולמצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים. ויש שכתבו שמי שאינו יכול לישון בבית האבלים – הולך לביתו בלילה וחוזר בבוקר. בכל אלה – יוצאים בצנעה, ולא בנעלי עור.

אחרי השבעה

אחרי השבעה – יוצא לכל צרכיו, אבל עדיין נמנע משמחות עד סוף השלושים, ועל הורים – עד סוף שנים עשר החודש. ראו השלושים ושנת האבל.

עלייה לקבר

יש מנהג לעלות לקבר בסוף השבעה, ביום השביעי, והאבלים יוצאים לשם. ראו עלייה לקבר.

הקיצור (ריד) מקדיש סימן לשאלה ״מתי האבל יכול לצאת מביתו״, והרמב״ם בהלכות אבל פרק ה.