למה שומרים על המת לפני הקבורה?

המקור

הגמרא (ברכות יח ע״א) אומרת: ״המשמר את המת – אף על פי שאינו מתו – פטור מקריאת שמע ומן התפילה״. מכאן שהשמירה היא מצווה, שבשבילה הפטירו את השומר ממצוות אחרות. השולחן ערוך פוסק כך באו״ח עא, ג.

למה שומרים

הטעמים שנאמרו: כבוד המת – שלא יישאר לבדו כחפץ שאין לו בעלים; שמירה מפני בעלי חיים ומזיקים, כפי שהיה נחוץ בעבר; ויש שהוסיפו טעם על פי הסוד – שהנשמה מתעכבת סמוך לגוף עד הקבורה, והשמירה והתהילים מסייעים לה.

מה עושים בשמירה

השומרים יושבים ליד המת או בחדר הסמוך, ונוהגים לומר תהילים. אסור לאכול ולשתות בחדר שבו המת נמצא, משום ״לועג לרש״, כפי שמבאר הקיצור (קצד). אם יש שני שומרים – אחד שומר והשני מתפלל, ומתחלפים (או״ח עא, ד).

בזמננו

כיום, כשהנפטר נמצא בבית חולים או בחדר הקירור של החברה קדישא, השמירה נעשית בדרך כלל על ידי החברה קדישא או על ידי בני המשפחה שמגיעים לשם. בבתי לוויה רבים יש חדר לשומרים. בני משפחה שרוצים לשמור בעצמם – ייתאמו עם החברה קדישא.

בשבת

גם בשבת שומרים על המת, ואין מזיזים אותו – הוא מוקצה. יש דינים מיוחדים לטיפול במת בשבת, והחברה קדישא מכירה אותם.

ראו דיני אונן וספר תהילים. הקיצור (קצד) מביא את הדינים, וראו גם יו״ד שמא.