עלייה לקבר – מנהגים ותפילות

מתי עולים

המועדים המקובלים הם סוף השבעה, סוף השלושים והיארצייט. יש נוהגים לעלות גם בערב ראש חודש אלול, בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים. בשבת, בחג ובחול המועד אין עולים, ויש נוהגים להימנע גם בראש חודש ובימים שאין אומרים בהם תחנון. כשיום השנה חל בימים כאלה, מקדימים או מאחרים.

הברכה בכניסה לבית העלמין

מי שלא היה בבית קברות שלושים יום מברך כשהוא רואה את הקברים: "ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בדין, וזן וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין, ויודע מספר כולכם בדין, והוא עתיד להחיותכם ולהקים אתכם בדין. ברוך אתה ה׳, מחיה המתים". הברכה מקורה בגמרא במסכת ברכות, ונוהגים להוסיף את הפסקה "אתה גבור לעולם ה׳" מתפילת העמידה.

מה אומרים ליד הקבר

• פרקי תהילים – בסידורים רבים יש סדר מוכן לבית העלמין.
• פסוקי פרק קי״ט לפי אותיות השם ו"נשמה" – אפשר להכין בכלי לעילוי נשמת.
• "אל מלא רחמים" או השכבה.
• קדיש, כשיש מניין.
• תפילה אישית במילים שלכם. התפילה מופנית לקב״ה, ומבקשים שבזכות הנפטר ירחם על המשפחה.

מנהגים בבית העלמין

• הנחת אבן קטנה על המצבה – סימן שמישהו ביקר, וזיכרון שאינו נובל.
• לא דורכים על קברים, ולא יושבים עליהם.
• לא אוכלים ולא שותים ליד הקברים.
• נוהגים להכניס את הציציות פנימה, ולא להיכנס עם תפילין סמוך לקברים, כדי לא לבייש את המתים שאינם יכולים לקיים מצוות.
• כהנים אינם נכנסים לבית העלמין, ויש להם דינים מיוחדים.
• ביציאה נוטלים ידיים, ויש נוהגים שלא לנגב אותן ושלא להעביר את הכלי מיד ליד.
• יש נוהגים שלא לבקר באותו קבר פעמיים באותו יום.

טעויות נפוצות

• לעלות לבית העלמין בשבת, בחג או בחול המועד.
• לפנות בתפילה אל הנפטר עצמו במקום אל הקב״ה.
• לדרוך על קברים סמוכים בדרך לקבר.
• לצאת בלי נטילת ידיים.