שנת האבל על אב ואם – י״ב חודש וי״א חודש

למה דווקא על אב ואם

כיבוד אב ואם הוא מן המצוות היסודיות בתורה, והוא אינו נפסק עם הפטירה. האבלות הארוכה על ההורים היא חלק מן הכבוד: במשך שנה שלמה הבן או הבת זוכרים בכל שמחה שמישהו חסר. על שאר הקרובים האבלות מסתיימת בשלושים.

ממה נמנעים בשנה

• שמחות ואירועים חגיגיים – חתונות, מסיבות, סעודות של שמחה. בהשתתפות בחתונה ובעיקר המצווה (כמו החופה) יש מנהגים שונים, ויש לשאול רב.
• שמיעת מוזיקה לשם שמחה.
• בגדים חדשים – יש נוהגים להימנע מהם, או לתת לאחר ללבוש אותם תחילה.
• תספורת – על אב ואם אין מסתפרים גם אחרי השלושים, עד שיעבור זמן ניכר והסביבה תעיר על המראה ("עד שיגערו בו חבריו"). במשך הזמן המדויק יש מנהגים שונים.

קדיש וי״א חודש

הקדיש נאמר בשנה הראשונה כדי להעלות את נשמת ההורה. מכיוון שנאמר שמשפט הרשעים נמשך שנים עשר חודש, נהגו לומר קדיש רק אחד עשר חודש – שלא ייראה כאילו ההורה נזקק לכל השנה. בדיוק מתי מפסיקים, ואם חוזרים לומר בשבועות האחרונים, יש מנהגים שונים בין הקהילות; כדאי לברר עם רב בית הכנסת את מנהג המשפחה.

גם הובלת התפילה ("לעבור לפני התיבה") היא דרך מקובלת לכבד את ההורה בשנה זו, ובקהילות רבות נותנים לאבל קדימות בכך.

לעשות טוב לזכר ההורה

שנת האבל אינה רק שנה של הימנעות. רבים מנצלים אותה כדי לעשות דברים טובים לעילוי נשמת ההורה: לימוד קבוע – משנה, הלכה או פרק תהילים ביום; צדקה; חסד שההורה אהב לעשות; או סיום של מסכת או של ששת סדרי משנה בידי בני המשפחה יחד. אין בכך חובה מוגדרת, וכל אחד יבחר מה שמתאים לו ולכוחותיו.

שנה מעוברת וסוף השנה

האבלות היא שנים עשר חודש, ולכן בשנה מעוברת – שבה שלושה עשר חודשים – היא מסתיימת לפני יום השנה. מאיזה יום בדיוק סופרים ומתי מסתיימת השנה – יש בזה פרטים, וכדאי לברר עם רב. בסוף השנה מגיע היארצייט הראשון, ונוהגים לערוך אזכרה ולעלות לקבר.

טעויות נפוצות

• לומר קדיש שנים עשר חודש במקום אחד עשר.
• לחשוב שבשנה מעוברת האבלות נמשכת שלושה עשר חודש.
• להסתפר מיד בסוף השלושים על אב ואם.
• לחשוב שיש לאבל איסור להשתתף בכל מצווה – בעיקר המצווה לעיתים מותר להשתתף.