האם מותר לאבל להתקלח בשבעה?

האיסור

רחיצה היא אחד מן הדברים שהאבל אסור בהם בשבעה (שו״ע יו״ד שפ, א). השולחן ערוך (שפא, א) מפרט: ״רחיצה כיצד – אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן, אבל פניו ידיו ורגליו – בחמין אסור, בצונן מותר. ואם היה מלוכלך בטיט וצואה – רוחץ כדרכו ואינו חושש״. הטעם: רחיצה היא הנאה וטיפוח, והאבל נמנע מהם בימי האבל הראשונים.

רחיצה לניקיון

האיסור הוא על רחיצה של תענוג. רחיצה שנועדה להסיר לכלוך – מותרת. לכן פוסקי זמננו כתבו שאבל שסובל מזיעה רבה, בייחוד בימות הקיץ, ושיש לו ריח שמפריע לו או לאחרים – רשאי להתקלח, במים פושרים או קרים, במהירות ובלי שימוש מופרז בתמרוקים. יש שמורים להתקלח איבר אחר איבר, ולא כל הגוף בבת אחת.

בריאות

חולה, אישה אחרי לידה, אדם מבוגר שזקוק לרחיצה, או מי שיש לו צורך רפואי – מותר לו לרחוץ כפי הצורך. גם אישה שצריכה לטבול לטהרתה – יש בזה דינים מיוחדים, ושואלים רב.

אחרי השבעה

הרמ״א שם כותב שמעיקר הדין האיסור הוא רק בשבעה, אבל ״נהגו האידנא לאסור כל רחיצה כל ל׳ יום״. בימינו רבים מן הפוסקים כתבו שמנהג זה נאמר לגבי רחיצה של תענוג, ובפרט במים חמים, ומי שנזקק להתקלח אחרי השבעה לניקיון – מותר לו, ובמיוחד בקיץ.

בשבת שבתוך השבעה

בשבת אין אבלות בפרהסיא, אבל רחיצה היא ״דבר שבצנעה״ ונשארת אסורה. מי שנוהג לטבול לכבוד שבת – ישאל.

ראו מה אסור לאבל בשבעה, שבעה והקיצור בסימן רט.