מצוות עשה שהזמן גרמן – למה נשים פטורות, ומהם יוצאי הדופן?

הכלל שבמשנה

המשנה בקידושין א, ז מחלקת את המצוות לשלושה סוגים. מצוות לא תעשה – ״בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין״, חוץ משלושה איסורים שנאמרו בתורה בלשון זכר: ״בל תקיף״ ו״בל תשחית״ (הקפת הראש והשחתת הזקן) ו״בל תטמא למתים״, שנאמר לכהנים. מצוות עשה שאינן תלויות בזמן – כמו מזוזה, מעקה, השבת אבידה ושילוח הקן – חלות על כולם. ורק במצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות.

הרמב״ם מסכם זאת בהלכות עבודה זרה יב, ג, וכותב שנשים פטורות ממצוות עשה ״שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה״.

אילו מצוות הן ״שהזמן גרמן״

הברייתא בקידושין לג ע״ב מונה: ״סוכה ולולב, שופר וציצית״, ובדף שאחריו (לד ע״א) מוסיפה תפילין. הגמרא לומדת את הכלל מתפילין – ״מה תפילין נשים פטורות, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות״ – ואת הפטור מתפילין היא לומדת מהיקש לתלמוד תורה.

להלכה: ציצית – שולחן ערוך אורח חיים יז, ב; תפילין – לח, ג; קריאת שמע – ע, א; שופר – תקפט, ג; סוכה – תרמ, א. וכן ברמב״ם: שופר ב, א וסוכה ו, א.

״אין למדין מן הכללות״

באותו עמוד (קידושין לד ע״א) שואלת הגמרא: ״וכללא הוא? הרי מצה, שמחה, הקהל – דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות; והרי תלמוד תורה, פריה ורביה ופדיון הבן – דלאו מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות״. ורבי יוחנן עונה: ״אין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ״. כלומר, הכלל הוא כלל, אבל כל מצווה נבחנת לגופה.

פטורה – אבל רשאית

פטור אינו איסור. הגמרא (עירובין צו ע״א) מביאה ש״מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים״. נשים רבות מקיימות מצוות שהזמן גרמן – שומעות שופר, יושבות בסוכה, נוטלות לולב – ויש בכך שכר, אף שאינו כשכר ״מצווה ועושה״ (קידושין לא ע״א). השאלה אם גם מברכות על כך שנויה במחלוקת – ראו ברכה על מצוות שפטורות מהן.

עם זאת, בציצית ובתפילין נהגו אחרת: הרמ״א (יז, ב) כותב שאף שרשאיות, ״מחזי כיוהרא״, ולכן אין להן ללבוש ציצית; ובתפילין (לח, ג) – ״מוחין בידם״. על המצוות עצמן – במדורי ציצית ותפילין.

למה דווקא כך?

הגמרא לומדת את הכלל מן הפסוקים ואינה נותנת לו טעם. המפרשים הציעו טעמים: האבודרהם כתב שהאישה עסוקה בצורכי הבית והמשפחה, ואילו חייבה אותה התורה במצוות שבזמן קבוע – הייתה נקרעת בין שתי חובות; ויש מן האחרונים שכתבו להפך, שהאישה אינה זקוקה לתזכורות של זמן כדי לשמור על קשרה עם הקב״ה. כך או כך, הכלל הוא הגדרה של חובה, לא מדד של מעלה.

טעויות נפוצות

• לחשוב שנשים פטורות מכל מצווה שיש לה זמן. נשים חייבות בקידוש, במצה, במגילה ובנר חנוכה, ובתפילה.
• לחשוב שפטור פירושו איסור. אישה רשאית לקיים מצווה שפטורה ממנה, ויש לה בכך שכר – חוץ מציצית ותפילין, שבהן נהגו שלא.
• להסיק מן הכלל מסקנה על כל מצווה. הגמרא עצמה אומרת ״אין למדין מן הכללות״ – בכל מצווה בודקים את דינה.