נשים ומקרא מגילה – חיוב, ברכה וקריאה לנשים

״שאף הן היו באותו הנס״

רבי יהושע בן לוי אמר: ״נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס״ (מגילה ד ע״א). רש״י שם מסביר שהגזירה – ״להשמיד להרוג ולאבד... טף ונשים״ – הייתה גם עליהן, ויש מן הראשונים שהוסיפו שהנס עצמו נעשה על ידי אישה, אסתר המלכה. הגמרא בערכין ג ע״א לומדת מן המשנה ״הכל חייבין במקרא מגילה״ – ״לאתויי נשים״.

הרמב״ם (מגילה א, א) והשולחן ערוך (אורח חיים תרפט, א) פוסקים: ״הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכים את הקטנים לקרותה״. כך גם בקיצור שולחן ערוך קמא, ז: ״חייב כל אדם, בין איש בין אשה, לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום״.

האם אישה קוראת לאחרים?

השולחן ערוך (תרפט, ב) מביא שתי דעות: לדעה הראשונה אישה מוציאה גם אנשים, ״וי״א שהנשים אינם מוציאות את האנשים״. המשנה ברורה (שם, ס״ק ז) מסביר שמגילה דומה לקריאת התורה, שבה ״אשה לא תקרא מפני כבוד הציבור״, ושייתכן שחיוב האישה הוא רק בשמיעה; אבל ״אשה מוציאה את חברתה״. למעשה, גבר שומע את המגילה מגבר.

אישה שאין מי שיקרא לפניה – לפי המשנה ברורה (שם, ס״ק ח) קוראת לעצמה מתוך מגילה כשרה ומברכת. ולפי מנהג הספרדים, כשיש לה מגילה כשרה ויודעת לקרוא – קוראת ומברכת כדין.

מה מברכים בקריאה לנשים

• מנהג האשכנזים, לפי הרמ״א (תרפט, ב) והמשנה ברורה: אישה שקוראת לעצמה – מברכת ״לשמוע מגילה״, כי חיובה בשמיעה. וכשאדם שכבר יצא קורא לנשים – יש נוהגים שמברך ״לשמוע מקרא מגילה״.
• קיצור שולחן ערוך (קמא, טז): כשהקורא כבר יצא, ״ואם היא אשה, טוב יותר שהקורא יברך, ואומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע מגלה״.
• מנהג הספרדים: מברכים ״על מקרא מגילה״, כמו בכל קריאה, גם כשקוראים לנשים.
• בכל המנהגים – ברכות ״שעשה נסים״ ו״שהחיינו״ נאמרות כרגיל. בספק שואלים רב.

קריאה לנשים בפועל

המשנה ברורה (תרפט, ס״ק א) כותב שבמקומות רבים הנשים הולכות לבית הכנסת, לעזרת נשים, ומעיר שצריך לוודא ששם שומעים כל מילה. מכאן המנהג הנפוץ לערוך קריאה נוספת לנשים – בבית הכנסת אחרי התפילה, או בבית – כדי שכל אחת, ובמיוחד אמהות לילדים קטנים, תשמע כל מילה. מי שאינה יכולה לצאת מן הבית – אפשר לקרוא לפניה בביתה.

על הלכות הקריאה עצמה – במאמר קריאת מגילה, ועל שאר מצוות היום, שנשים חייבות בכולן – במדריך פורים בפועל.

טעויות נפוצות

• לחשוב שנשים פטורות ממגילה כמו משופר. הן חייבות, ״שאף הן היו באותו הנס״.
• לשמוע את המגילה בעזרת נשים רועשת בלי לוודא ששומעים כל מילה. מי שלא שמעה מילה – לא יצאה.
• לחשוב שיש נוסח ברכה אחד לכל המנהגים. האשכנזים מברכים בקריאה לנשים ״לשמוע מגילה״, והספרדים – ״על מקרא מגילה״.