ציצית וטלית – המדריך המלא: מי חייב, הברכה, הקשירה ומה עושים כשנקרעה

מה היא ציצית

פרשת ציצית, שאותה אומרים בכל יום בקריאת שמע, מסבירה בעצמה את מטרת המצווה:

במקום אחר נאמר "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" (דברים כב, יב). מכאן למדו חכמים שהמצווה חלה רק על בגד שיש לו ארבע כנפות (או יותר), ושהחוטים צריכים להיות כרוכים וקשורים – "גדילים". המצווה אינה חובה ללבוש בגד כזה, אלא חובה לקשור ציצית בבגד אם לובשים אותו; ובכל זאת המנהג בכל קהילות ישראל הוא ללבוש בגד כזה כדי לקיים את המצווה בכל יום. הלכות ציצית מבוארות בשולחן ערוך, אורח חיים, סימנים ח–כד.

מי חייב ומתי

החובה היא על גברים, ובשעות היום. ציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמן – מצווה שתלויה בזמן – ולכן נשים פטורות, והמנהג המקובל הוא שאינן לובשות ציצית. ילד שיודע ללבוש ולשמור על הציצית, אביו מחנך אותו ללבוש טלית קטן. לגבי הלילה: לפי השיטה המקובלת בהלכה, הברכה נאמרת רק ביום, מזמן "משיכיר". כל הפרטים על החובה, על הבגד ועל הזמן.

טלית קטן וטלית גדול

טלית קטן – שנקרא גם "ציצית" או "ארבע כנפות" – הוא בגד קטן שלובשים כל היום, מתחת לחולצה או מעליה. טלית גדול הוא בגד גדול שמתעטפים בו בזמן התפילה. מבחינת המצווה שניהם זהים: בגד בעל ארבע כנפות עם ציצית בכל כנף. ההבדלים הם בגודל, בזמן הלבישה, בנוסח הברכה ובמנהגים מי לובש טלית גדול ומאיזה גיל – אצל הספרדים ובחלק מקהילות אשכנז כבר מגיל בר מצווה או קודם, ובקהילות רבות ממזרח אירופה רק אחרי החתונה. ההבדלים בפירוט.

הברכה

לפני ההתעטפות בטלית גדול מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית". על טלית קטן נוהגים לברך "על מצוות ציצית". מי שמתעטף בטלית גדול סמוך לכך, יכול לכוון בברכה על הגדול לפטור גם את הקטן. לפני הברכה מפרידים ובודקים את החוטים. נוסח הברכות, מתי מברכים ועל מה.

איך הציצית בנויה

בכל כנף מכניסים ארבעה חוטים דרך חור, במרחק מסוים משפת הבגד, ומקפלים אותם כך שיוצאים שמונה ראשי חוטים. אחד החוטים ארוך מהשאר, והוא "השמש" – בו כורכים את שאר החוטים. החוטים צריכים להיות טוויים לשם מצוות ציצית, והקשירה צריכה להיעשות לשם המצווה, בידי יהודי. מקובל שבכל ציצית יש קשרים כפולים וכריכות ביניהם, והקשרים והכריכות תופסים בערך שליש מאורך הציצית, והחוטים החופשיים כשני שליש. יש היום שמוסיפים חוט צבוע תכלת, ויש שאינם נוהגים כך; גם זה לפי המנהג והרב.

צורת הקשירה ומספר הכריכות שונים בין העדות: מנהג אשכנז, מנהג הספרדים ומנהג תימן לפי שיטת הרמב"ם. תיאור כללי של סוגי הקשירה.

ציצית שנקרעה

חוטי ציצית נשחקים ונקרעים, במיוחד בטלית קטן שלובשים כל יום. לא כל קרע פוסל: הדין תלוי בכמה חוטים נקרעו, היכן, וכמה נשאר מהם. גם קרע בבגד עצמו, ליד החור, עלול לפסול. כשהציצית פסולה אין ללבוש את הבגד עד שמתקנים אותו, ובשבת יש לכך השלכות גם לדיני הוצאה. מה עושים כשציצית נקרעה.

כבוד הציצית

את הטלית שומרים בשקית או בתיק מיוחד, ואין משתמשים בחוטים לדברים של חול. יש נוהגים לנשק את הציצית בזמן קריאת שמע, כשמגיעים לפרשת ציצית. חוטים שנקרעו או ציצית ישנה – מעיקר הדין מותר להשליך אותם, אבל רבים נוהגים להניח אותם בגניזה או להשתמש בהם לדבר מצווה, ולא לזרוק אותם בבזיון.

משמעות המצווה

התורה עצמה מסבירה את טעם הציצית: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". חכמים אמרו שמצווה זו שקולה כנגד כל המצוות, משום שהיא מזכירה את כולן. מי שלובש ציצית כל היום נושא איתו סימן קבוע לכך שהוא שייך לעם שקיבל את התורה – בעבודה, ברחוב ובבית, ולא רק בבית הכנסת. לכן נהגו ללבוש אותה גם כשאין חובה גמורה, ולכן גם ילדים מתחנכים בה מגיל צעיר.

רשימת בדיקה למתחילים

1. קונים טלית קטן בגודל מתאים, ממקום שמוכר חוטים שנטוו ונקשרו לשמה.
2. לובשים בבוקר, ומברכים כשהגיע זמן משיכיר – או מכוונים לפטור אותה בברכה על הטלית הגדול.
3. מפרידים ובודקים את החוטים לפני הברכה.
4. אחרי כל כביסה מעיפים מבט על החוטים ועל החורים שבכנפות.
5. מחזיקים טלית קטן רזרבית, למקרה שאחת נפסלה.

קנייה

טלית וחוטי ציצית קונים במקום שיש לו השגחה אמינה, כדי לוודא שהחוטים נטוו לשמה ושהקשירה נעשתה כהלכה. כדאי לשים לב לגודל הבגד – יש שיעור מינימלי שבגד צריך להגיע אליו כדי להתחייב בציצית, ויש בו דעות שונות – ולחומר: בגד מצמר הוא הידור שרבים מקפידים עליו.