נשים ולימוד תורה – המקורות והדעות

״בניכם ולא בנותיכם״

הגמרא בקידושין כט ע״ב לומדת מן הפסוק ״ולמדתם אותם את בניכם״ (דברים יא, יט) שהאב חייב ללמד את בנו תורה, ושואלת: ״ואיהי מנלן דלא מיחייבא?״ – ומשיבה: ״ולמדתם אותם את בניכם – ולא בנותיכם״, ו״כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד״. הרמב״ם (תלמוד תורה א, א) פוסק: ״נשים... פטורים מתלמוד תורה״. מכאן גם שתלמוד תורה הוא אחד מן החריגים לכלל – מצווה שאינה תלויה בזמן, ובכל זאת נשים פטורות.

בן עזאי ורבי אליעזר

במשנה ובגמרא בסוטה כ ע״א נאמר: ״אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה... רבי אליעזר אומר: כל המלמד בתו תורה – כאילו לומדה תפלות״. הגמרא (סוטה כא ע״ב) מבהירה שאין הכוונה לדבר פסול ממש, אלא ״כאילו״. הרמב״ם (תלמוד תורה א, יג) מסביר את החשש: חכמים חששו שהלימוד בלי מסגרת ובלי כוונה יביא להבנה שטחית ולא לעומק. והוא מחלק בין תורה שבכתב – שגם אם לימד, ״אינו כמלמדה תפלות״ – לתורה שבעל פה.

ובאותה הלכה הוא פותח: ״אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית״. וכך בשולחן ערוך (יורה דעה רמו, ו).

שכרן של נשים

הגמרא שואלת ״נשים במאי זכיין?״ – ועונה: ״באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן״ (ברכות יז ע״א). ובסוטה כא ע״א אמר רבינא שהזכות של האישה היא ״זכות תורה״: אף שאינה מצווה, ״באגרא דמקרין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו... מי לא פלגאן בהדייהו?״ – היא שותפה מלאה בשכר. ראו גם לימוד תורה עם הילדים.

״חייבת האשה ללמוד דינים״ – ובדורות האחרונים

הרמ״א (יורה דעה רמו, ו) כותב: ״ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה״ – הלכות שבת, כשרות, טהרת המשפחה, ברכות ותפילה, ובין אדם לחברו. מכאן גם ש״נשים מברכות ברכת התורה״ (אורח חיים מז, יד).

בדורות האחרונים, כשבנות קיבלו השכלה כללית רחבה, כתבו גדולי ישראל שאין להשאיר את התורה מאחור. החפץ חיים (בליקוטי הלכות על סוטה) כתב שבזמננו מצווה ללמד בנות תנ״ך ומוסר ואת דברי חז״ל, כדי לחזק את אמונתן. בעקבות זאת הוקמה תנועת ״בית יעקב״ בידי שרה שנירר, בהסכמת גדולי הדור. היום יש מגוון רחב של מסגרות לימוד לנשים, ובהיקף ובתכנים יש גישות שונות בין הקהילות.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאישה ״לא לומדת תורה״. היא חייבת ללמוד את ההלכות שהיא מקיימת, ויש לה שכר על כל לימוד.
• לצטט את ״כאילו לומדה תפלות״ בלי לראות את דברי הרמב״ם, שמסביר את החשש ומחלק בין תורה שבכתב לשבעל פה.
• לחשוב שהלימוד של האם והאישה ״אינו נחשב״. הגמרא אומרת שהיא שותפה בשכר התורה של בעלה ובניה.