מצוות שבין אדם לחברו – ״השווה הכתוב אשה לאיש״

״השוה הכתוב אשה לאיש״

במשנה בקידושין א, ז נאמר שכל מצוות לא תעשה – ״אחד אנשים ואחד נשים חייבין״. הגמרא (קידושין לה ע״א) מביאה שלושה מקורות: מן הפסוק ״איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם״ (במדבר ה, ו) – ״השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה״; מן ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ – ״לכל דינים שבתורה״; ומן ״והמית איש או אשה״ – ״לכל מיתות שבתורה״. כך גם בבבא קמא טו ע״א.

המשמעות: בכל מה שנוגע ליחס לזולת – בדיבור, בממון, בכבוד ובחסד – אין ״הלכות נשים״ נפרדות. האחריות היא אותה אחריות, והשכר הוא אותו שכר.

האיסורים

• לשון הרע ורכילות – אותם הגדרות ואותן הלכות לאיש ולאישה. ספר חפץ חיים, למשל, אינו מבחין ביניהם.
• אונאת דברים והלבנת פנים – איסור לפגוע במילים, חל על כל אדם, וגם בתוך הבית.
• לא תשנא, לא תיקום ולא תטור – מצוות שבלב, שאין בהן הבדל בין איש לאישה.
• גזל, עושק, הונאה ואיסורי ממון – חלים על כל מי שקונה, מוכר, מעסיק או שוכר.

מצוות העשה

ואהבת לרעך כמוך, השבת אבידה, גמילות חסדים בגוף – ביקור חולים, ניחום אבלים, הכנסת אורחים ושמחת חתן וכלה – כולן מצוות שאינן תלויות בזמן, ונשים חייבות בהן כאנשים. ובצדקה – הגמרא (תענית כג ע״ב) מספרת שתפילתה של אשת אבא חלקיה נענתה לפני תפילתו, ״משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה״ – היא נתנה לחם לעני, שנהנה ממנו מיד. על הלכות הצדקה – במדור צדקה, מעשר וחסד.

כיבוד אב ואם – ומה עם אישה נשואה

״איש אמו ואביו תיראו״ – והגמרא (קידושין ל ע״ב) לומדת שגם אישה מצווה בכיבוד ובמורא. אלא ש״איש – סיפק בידו לעשות; אשה – אין סיפק בידה לעשות, מפני שרשות אחרים עליה״. השולחן ערוך (יורה דעה רמ, יז) פוסק: ״אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות... לפיכך היא פטורה מכבוד אב ואם בעודה נשואה״ – כלומר, בשירות מעשי שמתנגש בחובותיה לביתה. המורא, היחס והכבוד עצמו – נשארים. והגמרא מוסיפה: ״נתגרשה – שניהם שוים״.

בימינו, כשבני הזוג מחליטים יחד, רוב הזוגות מוצאים את האיזון בעצמם; כשיש התנגשות של ממש – שואלים רב. ראו כיבוד אב ואם.

טעויות נפוצות

• לחשוב שהלכות שמירת הלשון ״פחות חמורות״ לנשים. האיסורים זהים לגמרי.
• להבין את הפטור של אישה נשואה מכיבוד הורים כביטול המצווה. הפטור הוא רק בשירות שמתנגש עם חובותיה לביתה; המורא והכבוד נשארים.
• לחשוב שצדקה וחסד הם ״תחום של גברים״ כי הם בכסף. הגמרא מעידה על מעלת הצדקה של האישה דווקא.