סיפור: טבעת היהלום של אשת פינחס – מסירות נפש ללימוד תורה

כשהבחור פינחס נכנס לפרק 'האיש מקדש' עדכנו השדכנים כל משודכת מראש, כי הטיפוס שיכנס לפגישה שינן לעצמו את המשנה באבות 'פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה... על הארץ תישן ואם אתה עושה כן...' והחליט שזה הכיוון בלי שום סיסמאות, ועל האישה לדעת שהבעל פשוט מוכן למות באוהלה של תורה, גם אם אין גזר או חצי תפוח במקרר... שלא לדבר על בשר, דגים וגבינות או ביצים...

הבחורה שושנה חלמה על בעל צדיק המוסר נפש על תלמודו ואפילו אם המחיר יהיה פת חרבה ומים במשורה. ובכן פינחס ושושנה נפגשו, ומהר מאוד נארגו חוטי האירוסין, והנישואין. והזיווג הייחודי הזה יוצא לדרך. הוריו של החתן רכשו לכלה טבעת זהב עם יהלום, שי לאירוסין. 'יהי רצון', לחש פינחס לעצמו, 'שהיופי הקסום המשלב את היהלום הבוהק עם הזהב הטבעת יישאר לעד, ויביא לידי ביטוי את לב הזהב של רעיתי לעתיד, עם התורה שאלמד, שיקרה היא מפנינים ומיהלומים'.

חמישה ילדים צדיקים, גדלים בדירה השכורה והקטנה במונסי. פינחס עולה ומתעלה, ומצטיין בכולל, מבחניו מעולים, ופיו אומר שירת התורה. שושנה עובדת כמזכירה במרפאת שיניים בחצי משרה, ומצליחה להביא פת לחם למשפחתה.

מכתב הפיטורין שהונח על שולחנה, אותת לה, 'זוג יקר, הניסיון שלכם הולך ומתעצם. עד עתה שרדתם עם המשכורת הדלה ועם קצת עזרה מההורים לשכירות, תתכוננו לימי מחסור'. פינחס לא ידע שאשתו פוטרה. בלוליינות מושגחת היא הצליחה להעביר את הימים ולהאכיל את בעלה וילדיה... עד שבוקר אחד פינחס חיפש שתי פרוסות לחם ולא מצא. פתח את המקרר מצאו ריק... והבין שרעיתו מפוטרת מזה שלושה חודשים וניסיונותיה להתקבל למקום חליפי עלו בתוהו, והגיע רגע של הכרעה. 'אני אחפש עבודה... לפעמים ביטולה של תורה היא קיומה...' הודיע לרעיתו.

'בשום פנים ואופן, לא!' התחננה האישה. 'אבל המקרר ריק... צריך להאכיל את הילדים'. שושנה פתחה את ארון הבגדים והוציאה קופסה והגישה לבעלה, 'תמכור את זה... ותמשיך ללמוד. אני לא מוותרת על התורה שלך.'

פינחס הביט בטבעת שהביא לה באירוסין, ואמר, 'איך אפשר למכור מזכרת שכזו? כשאת עונדת אותה בשבתות ובחגים היא מסמלת את הברית בנינו, זה יהלום שצריך להיות איתנו לנצח'. 'זה הניסיון פינחס, הטבעת והיהלום הם גשמיים, הקב"ה מבקש מאתנו לעשות מהם תורה רוחנית נצחית. אנא, לך לשוק היהלומים במנהטן, בודאי תמצא שם תכשיטן שישמח לרוכשה בסכום נאה שיאפשר לנו קיום בכבוד'.

בלית ברירה יצא פינחס בהוראת אשתו הצדיקה נכנס לחנות הראשונה וביקש מהמוכר שיאמוד את שוויה של הטבעת. המוכר, סוחר חסידי ותיק. פנה אל האברך ואמר לו 'מצטער, אך הטבעת אינה שווה יותר מאלפיים דולר'. האברך ששמע את תשובתו של המוכר התאכזב.

המוכר שראה את תגובתו שאל, 'תגיד, מדוע אתה מוכר את טבעת היהלום? היא מזכירה לי סגנון שלפני 15 שנה, נהגו לתת כאלה לכלה לאירוסין'. פינחס תאר בקצרה את המצב בביתו, וסיפר במבוכה על הבקשה של אשתו, אמר לו המוכר 'תשמע, האמת היא שאני לא כזה מומחה, אבל אחי יהלומן ויש לו חנות בהמשך הרחוב, הוא מומחה רציני, לך אליו ובקש ממנו חוות דעת. יתכן שישלם לך קצת יותר ממני...' פינחס חצה את הרחוב והתפלל שיקבל עוד כמה מאות דולרים.

פינחס הניח את הטבעת מול המוכר, אמר היהלומן, 'אתה זה שאחי שלח אותך...' הוציא מכיסו זכוכית מגדלת ובחן את היהלום מכל צדדיו. ואמר 'כמה אחי נתן לך?' 'אלפיים דולר..' מלמל פינחס. 'נו, שיהא בריא, הוא מבין ביהלומים כמו שאני מבין במטוסים. תקשיב, היהלום שלך שווה יותר מעשר אלף דולר, אבל אני לא מוכן לשלם לך פרוטה יותר מהסכום הזה... רוצה? שתהיה בריא. לא רוצה? שתהיה עוד יותר בריא, תחליט'.

אמר פינחס, 'אני לא מבין, אחיך בקושי אמד את זה באלפיים דולר'. גיחך הסוחר, 'אחי חושב שהוא מבין'. סוחר התכשיטים נתן לפינחס עשר אלף דולר שטרות במזומן ואמר, 'קח ידידי, זה עבור היהלום שלכם', פינחס הודה לו נרגשות.

המוכר אחז בטבעת, הכניס אותה לקופסא, הניח את ידו על כתפו של האברך ולחש לו, 'תקשיב ידידי החביב, את הטבעת הזו תחזיר לאשתך, זה מגיע לה... היא יודעת לייקר תורה. יש בדור שלנו כמו רחל אשת רבי עקיבא. זכית ידידי, זכית!'

למותר לציין שהסוחר הראשון התקשר לאחיו, סיפר לו על המשפחה המיוחדת הזו והוסיף, 'אחי היקר, האברך הזה ורעיתו הם בית קודש הקודשים של הקב"ה, עשה כטוב בעיניך ומה שתחליט לשלם - אשתתף בחצי מן העיסקה'.

את הסיפור הזה סיפר הרב אפרים וקסמן שליט"א, ראש ישיבה במונסי ודרשן ידוע, והוא סיכם ואמר שיש בסיפור הזה ארבעה גיבורים מרכזיים. הראשונה זאת האישה שוויתרה על תענוגי העולם הזה בשביל תלמיד חכם ומוכנה להקריב תכשיט יקר למען התורה. השני הוא בעלה הצדיק, שיש לו דעת תורה ונקיון הנפש להבין שלפעמים צריך לבטל תורה, וכמובן שני האחים הללו שאהבתם לבני תורה ראויה להיחקק על כסאו של היושב במרומים... והקב"ה שש ושמח שיש לו ארבעה יהלומים כאלה בעולמו. (ק.ל) (האמנתי ואזמרה)