מעשר שני ומעשר עני – מה ההבדל, ואיך מחללים על מטבע?

מעשר שני – ״ואכלת לפני ה׳״

התורה מצווה להעלות את המעשר לירושלים: ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר... למען תלמד ליראה״ (דברים יד, כג). מי שהדרך רחוקה – ״ונתתה בכסף, וצרת הכסף בידך״ (דברים יד, כה): פודים את הפירות על מטבע, מעלים אותו לירושלים וקונים בו אוכל.

מעשר שני אסור למכור, למשכן או להחליף (משנה מעשר שני א, א), ופודים אותו רק במטבע שיש עליו צורה, לא באסימון (א, ב; רמב״ם מעשר שני ד, ט).

חילול היום – על מטבע

בזמן הזה אין אוכלים מעשר שני בירושלים, ולכן מחללים אותו. הרמב״ם (מעשר שני ב, ג) כותב שמי שחילל מעשר ששווה מנה על שווה פרוטה – חילל, כמו בפדיון נטע רבעי בזמן הזה. כך נוהגים: המעשר השני שבפירות מחולל על מטבע (או על פרוטה שבתוך מטבע שכבר הוקדש לכך), והפירות יוצאים לחולין ונאכלים.

רבים מחזיקים בבית מטבע מיוחד לחילול, ואחרי שהתמלא – שוחקים או משליכים אותו לים, כדי שלא יבואו להשתמש בו. יש גם מערכות של ״קופת חילול״ של גופי הכשרות. מחללים בנוסח שמופיע בסידור, יחד עם שאר הנוסח של תרומות ומעשרות.

מעשר עני

בשנה השלישית והשישית, במקום מעשר שני, נותנים את המעשר לעניים: ״ובא הלוי... והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו ושבעו״ (דברים יד, כט). הרמב״ם מונה אותו בין המתנות לעניים (מתנות עניים ו, א–ד). מעשר עני אין בו קדושה; כשהוא מספק – כגון בדמאי – אין חובה לתתו בפועל, ולכן בבית מייעדים אותו בנוסח ואוכלים.

בשנת השמיטה עצמה אין תרומות ומעשרות כלל, כי הפירות הפקר (ו, ה). באיזו שנה אנחנו – ראו את המחשבון.

ביעור ווידוי מעשרות

בשנה הרביעית והשביעית, בערב פסח, היה ״ביעור מעשרות״: מי שהחזיק בביתו מתנות שלא נתן – היה נותן או מבער (משנה מעשר שני ה, ו). בפסח האחרון היו מתוודים ״בערתי הקדש מן הבית״ (דברים כו, יג; משנה ה, י). גם היום יש נוהגים לברר לפני פסח של שנים אלה שלא נשארו בבית מתנות או מטבע חילול מלא, ולפעמים אף אומרים את הווידוי בלי שם ומלכות.

טעויות נפוצות

• לחשוב שבכל שנה מפרישים גם מעשר שני וגם מעשר עני – זה אחד או השני, לפי השנה.
• לחלל על שטר כסף או על כרטיס אשראי. מחללים על מטבע.
• להשתמש במטבע החילול לקניות.