דברים יד, כט

ובא הלוי. ויטול מעשר ראשון:

והגר והיתום. ויטלו מעשר שני, שהוא של עני של שנה זו, ולא תאכלנו אתה בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני של שתי שנים:

ואכלו ושבעו. תן להם כדי שביעה מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן וכו'. ואתה הולך לירושלים למעשר של שנה ראשונה ושניה שהשהית ומתודה בערתי הקדש מן הבית (דברים כו, יג), כמו שמפורש ב"כי תכלה לעשר" (שם כו, יב):

וְיֵיתֵי לֵוָאָה אֲרֵי לֵית לֵהּ חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִמָךְ וְגִיוֹרָא וְיִתַּמָא וְאַרְמְלָא דִי בְקִרְוָיךְ וְיֵיכְלוּן וְיִשְׂבְּעוּן בְּדִיל דִי יְבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל עוֹבָדֵי יְדָךְ דִי תַעְבֵּד

וְיֵיתֵי לֵיוָאָה אֲרוּם לֵית לֵיהּ חוּלַק וְאַחֲסָנָא עִמְכוֹן וְגִיּוֹרָא וְיַתְמָא וְאַרְמַלְתָּא דִבְקִירְוֵיכוֹן וְיֵיכְלוּן וְיִסְבְּעוּן מִן בִּגְלַל דִּיבָרְכֵיכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן דְּתַעַבְדוּן

יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך וסמיך ליה וזה דבר השמטה שמוט. שצריך לומר לו משמט אני:

ובא הלוי. למשמעות הראשון ובא הלוי היינו מ״ר ובזה נכלל גם כן כהן לתרומתו. אלא משום שדרך שלא להשהות תרומה בביתו גם בל״ז כמש״כ בפ׳ קרח בשם הירושל׳ מש״ה כתיב הלוי לחוד:

והגר וגו׳. היינו למשמעות השני שהוא מ״ע:

ואכלו ושבעו כדי שיתחייבו בבהמ״ז ובזה יהי׳ שפע ברכה לבעלים כמש״כ בפרשת עקב. והיינו דמסיים למען יברכך וגו׳. וגם בלי בהמ״ז כשהעני שבע בבית העשיר נותן ברכה להעשיר והברכה פועלת הרבה יותר מזכות מצות תרומות ומעשרות לבד. והיינו דמסיים בכל מעשה ידך. דמשמעו אפילו עסקים שלא בקרקע. אבל תו״מ לבד אע״ג דמברכי לבעלים כדאיתא בתענית פ״א אבל אינו אלא ברכת הארץ. משא״כ ברכת העני פועלת בכל:

[קיח] ובא הלוי, כבר באר שממ"ש בשנה השלישית שנת המעשר מבואר שאין בו רק מעשר אחד, אבל עדיין לא ידענו מי נדחהאם מעשר ראשון או מעשר שני, ופירש ר' יהודה שידעינן ממ"ש ובא הלוי מבואר שגם בשנה הג' יקח הלוי חלקו ממעשר ראשון, וראב"י למד לה ממ"ש נתתי כל מעשר בישראל לנחלה כמ"ש בספרי (קרח סי' מט) ומובא בר"ה (דף יב):

[קיט] ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, מבואר שבדברים ששוה בהם ליתר עניי ישראל כגון לקט שכחה אין חייב במעשרות:

[קכ] והלוי והגר והיתום, וגבי מתנת עניים אמר לעני ולגר, ולמדינן מפה שדבר בישראל לא בגר תושב ועניי עכו"ם, ומשם למדינן שמדבר מעניים ע"פ הכלל שהשמות הבאים ביחוס א' מוקשים זל"ז, וכ"ה בספרא קדושים (סי' כא), ומ"ש ואכלו ושבעו התבאר (בסי' קיז), ומ"ש מכאן אמרו (בפ"ח דפאה):

[קכא] אשר בשעריך, כפל זה ללמד שאין מוציאין המעשר לח"ל, כ"כ הרמב"ם (ספ"ו מה' מת"ע), ופי' שמשפחה זו הוצרכו שנה זו בח"ל ולא רצו להוציא להם מעשר עני ונתנו להם ככרי זהב לפרנסתם, והגר"א גורס שאין מוציאין את העניים חוצה, וגרס ולא רצו להוציאם ועיין בז"א:

פ והרי זה מקרא קצר כי בלתי תוספת הזאת היה נראה שהלוי והגר והיתום ואלמנה משפט אחד להם והוא שתתן להם מאכל שיאכלו וישבעו:

צ פירוש במעשר שני של שנה ראשונה ושניה כדי שתאכלנה בירושלים ומתודה בערתי הקודש מן הבית בשנה ראשונה ושניה של שמיטה מוציא בכל אחת מהן מעשר ראשון ושני וכן ברביעית וחמישית ובשנה שלישית וששית מוציא מעשר ראשון ומעשר עני. מעשר עני ומעשר ראשון נאכלין בכל מקום ומעשר שני נאכל בירושלים כמו שמפורש במקום אחר: