אבן עזרא על במדבר פרק ד

נשא את ראש בני קהת. בתחלה בעבור משה ואהרן:

מבן שלשים שנה. קרוב מארבע' שבועות:

בן חמשים שבעה שבועות כי אז יחסר כח הגוף:

מלאכה באהל מועד. מלאכת המשא:

קדש הקדשים. הוא הארון:

פרכת המסך. שתסוך על הארון:

ונתנו עליו. על המסך ויש אומרים כי ישוב עליו אל מלת את שהוא את פרכת וכמוהו ותצפנו:

ופרשו בגד כליל תכלת. כלו תכלת:

מלמעלה. י"א על כסוי עור תחש והנכון בעיני שפירושו וכבר פרשו בגד כליל תכלת מלמעלה לפרכת המסך ואם לדרך כבוד יתכן גם הראשון ועור תחש מפני הגשם והאבק:

ושמו בדיו. הנה יסירום עד שיכסו הארון ויש אומרים שמו בדיו על כתפות הנושאים:

ועל שולחן הפנים. להורות כי יש שם שולחנות אחרות לצורך הבשר ולחם הפנים שיש בו לא יוסר:

בגד תולעת שני. והנה על השולחן שני בגדים והמכסה וכן על הארון מסך ובגד תכלת ומכסה ועל המנורה בגד ומכסה:

ונתנו על המוט. כי אין לה בדים והוא כמו וישאוהו במ וט:

ועל מזבח הזהב. בגד (צ"ל אחד) אחר ומכסה לכסות את הקודש שהוא הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכל כלי השרת כמו סכינים וכפות וקערות:

ודשנו. הסרת הדשן מעל המזבח:

משא בני קהת באהל מועד. כי האהל והמשכן הם לא ישאוהו:

ופקדת. מגזרת פקיד:

שמן המאור. יש אומרים כי הוא היה נושא שמן המאור לילה אחד וכן את מנחת התמיד והנכון בעיני שהוא פקיד עליה לתת שמן המאור וטעם הכלי וכן כלי שמן המשחה וכלי הקטורת לבני הקהתים:

וטעם פקדת כל המשכן. כי יש לו גם פקידות במשכן ובכל כליו עם אחיו איתמר רק לגודל מעלת אלעזר היה הוא פקיד על השמן הקטרת והמנחה לבדו:

וטעם אל משה ואל אהרן. כי מצוה על אהרן ובניו להשמר שלא יבאו הקהתים לידי כרת:

ומלת אל תכריתו. למשה אהרן ובניו:

וחיו. יוסיפו חיים:

ולא ימותו. בכרת והטעם כי אם ישמרו יקבלו שכר ואם לא יענשו כי יתכן שלא יענשו על כן ולא ימותו:

ושמו אותם. הארון והשולחן והמנורה והמזבחות:

על עבודתו. בכלי הקדש:

ואל משאו. לשאת בכתף:

ולא יבואו. הקהתים אל אהל מועד לראות כבלע את הקדש והטעם כאשר יוסר בנינו יוסר מסך הפרכת ונגלה הארון ויש אומרים כי כבלע כמו ככסות והטעם כאשר יכסו הארון לשאת אותו וזה טעם קרוב מהראשון והנה שתים אזהרות שלא יגעו בקדש כי אם בבדים ישאוהו ולא יראו הקדש:

נשא. שם הפעל כמו זכור את יום השבת וטעם נשא. שא:

גם הם. בעבור שנשא את ראש הקהתים:

לעבוד. להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור:

ולמשא. שם הפועל וכמוהו ולמסע את המחנות כי משקלי שמות הפעלים משתנים:

ומכסה התחש אשר עליו. אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אילים ויש אומרים ששני המכסים היו דבקים:

ואת כל כלי עבודתם. כשולחנות ויתדות ומיתרות:

ואת כל אשר יעשה. להם. לכלי העבודה או למשכן ולמזבח:

בני מררי. לא הזכיר לשאת שמותם כי הפרשה דבקה:

עבדת עבדה. כאשר פרשתי והנה טעם כל הפקודים שהיו מבן ל' שנה:

איש איש. על גרשון קהת ומררי:

על עבדתו ועל משאו. על כן ופקדיו. ונסמכו פרשת וישלחו מן המחנה בעבור היות השכינה בתוך המחנות בנסעם ובחנותם: