במדבר ד, מט

ופקדיו אשר צוה ה' את משה. ואותן הפקודים היו במצוה מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה:

עַל מֵימְרָא דַיְיָ מְנָא יָתְהוֹן בִּידָא דְמשֶׁה גְבַר גְבַר עַל פּוּלְחָנֵהּ וְעַל מַטוּלֵהּ וּמִנְיָנוֹהִי דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה

עַל פּוּם מֵימְרָא דַיְיָ מְנָא יַתְהוֹן בִּידָא דְמשֶׁה גְבַר גְבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וְעַל מַטוּלֵיהּ וּסְכוּמֵיהּ הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה – מָסֹרֶת ד' כְּתִיבִין ״אֲשֶׁר״ וּסְבִירִין ״כַּאֲשֶׁר״, וְאוֹתָן הַפְּקוּדִים הָיוּ בַּמִּצְוָה מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:מ״ט). וְאִם כֵּן יִהְיֶה וּפְקֻדָיו כִּנּוּי לְמֹשֶׁה. אֲבָל ר״א פֵּרֵשׁ כִּי אִישׁ אִישׁ עַל גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי, שֶׁמִּנָּה מֹשֶׁה לְכָל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּם עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר לְמַעְלָה, וְזֶה טַעַם וּפְקֻדָיו שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ הַנִּזְכָּר. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה אֲשֶׁר צִוָּה כִּפְשׁוּטוֹ, יֹאמַר שֶׁמִּנָּה שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים הָאֵלֶּה כָּל אֶחָד עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַעְלָה, וּפְקוּדָיו שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִפְקֹד אוֹתָם לְגֻלְגְּלוֹתָם, מִנָּה עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. הִזְכִּיר שֶׁמִּנָּה אוֹתָם לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּמִנָּה הַיְּחִידִים לְגֻלְגְּלוֹתָם כָּל אֶחָד עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. וְכֵן הַדִּין שֶׁאֵין בֶּן לֵוִי רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בִּמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא לְסַיְּעוֹ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ספרי קרח ט): וּכְבָר בִּקֵּשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה לְסַיֵּעַ אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָה בְּהַגָּפַת דְּלָתוֹת, אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ שֶׁכְּבָר אַתָּה מִתְחַיֵּב מִיתָה, שֶׁאֲנִי מִן הַשּׁוֹעֲרִים וְאַתָּה מִן הַמְשׁוֹרְרִים:

איש איש. על גרשון קהת ומררי:

על עבדתו ועל משאו. על כן ופקדיו. ונסמכו פרשת וישלחו מן המחנה בעבור היות השכינה בתוך המחנות בנסעם ובחנותם:

איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו. מנה כל אחד מהם על העבודה שיעשה בעת החניה, ועל משאו בעת המסע. שידע כמה משקל משאו וידע גם כן פקודיו והוא שידע שמות הכלים שישא הנקובים בשם כאמרו ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם:

על פי ה' פקד אותם ביד משה. לא תמצא בפקודי בני ישראל שיזכיר בהם על פי ה', והזכיר זה בלוים לרמוז על מדתם שהיא מדת הדין, והיו ממונים להשמיע קול וכן תולדת השי"ן לשרוק, ועל זה אמרו בספר יצירה שי"ן שורקת מ"ם דוממת. ומלבד מנוי עבודת השיר היה ממונה עוד על המשפט ולשמור המקדש והיה אפשר לו לשחוט, כי הכהן לא היה שוחט, וכן כתיב (במדבר י״ט:ג׳) ושחט אותה לפניו, ועל כן תמצא שיזכיר הכתוב תמיד בלוים על פי ה', הוא שכתוב (שם ג) ויפקוד אותם משה על פי ה' כאשר צוה.

וקרוב בעיני לומר כי לכך חייבה התורה למנותם מבן חדש ומעלה כי הוא הקף הלבנה המושלת בלילה, ומדת הלוים היא מדת לילה הנקראת אמונה, ואמר הכתוב (תהלים צב) ואמונתך בלילות.

על פי ה' פקד אותם. עשה אותם פקודים על משמרתם ומשאם בבני קהת ובני מררי כת' על פי ה' ביד משה ובבני גרשון לא כת' אלא על פי ה' ולא כת' ביד משה ונראה לפי שבראש הפרש' קהת כת' וידבר ה' אל משה פי' בסופה על פי ה' ביד משה לומר שמפי הגבורה נאמ' למשה אבל בבני גרשון כת' וידבר ה' אל משה ולא נזכר שם אהרון לכך לא הוצרך לומ' ביד משה: הג"ה:

ופקודיו. כל אחד ואחד:

כאשר צוה ה'. לכל אחד הפקיד מה שצוה הק' למשה וכל אחד זר אצל עבודתו של חבירו שהוא נמנה עליה שאינו רשאי ליקרב אליה ואם קריב חייב מיתה משום הזר הקרב יומת ומשום הכי אמרו רבותי' משורר ששיער חייב מיתה גבי רבי יהושע שהלך לסייע לר' יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות ויש לפרש משום דכתי' ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וכשהוא מגיף הדלתות הוא מבליע כל מה שבקודש:

על פי ה׳ פקד וגו׳. פרוש, המנוי שמנה אותם בני קהת על דבר זה ובני גרשון על דבר זה וגו׳, היו כל הפקידות על פי ה׳. ואמרו ביד משה, פרוש, כל המנויים משה מנה אותם, לא שצוה לאהרן למנות. ואחר שפקד אותם משה, על פי מעשיו היה מתנהג אהרן לשום איש איש על עבודתו. ואמרו ״ופקדיו״, פרוש פקודיו שמנה אהרן ובניו על שבט לוי כאמור למעלה, גם הוא אשר צוה ה׳ את משה.

פקד אותם ביד משה איש איש וגו׳. בכח חכמתו וגדלו הכיר מי ראוי לעבודה זו ומי לזו:

ופקודיו אשר צוה וגו׳. וכן הממונים אשר צוה ה׳ לעשות כדכתיב לעיל כ״ז ופקדתם עליהם וגו׳. גם זה נעשה בצווי למשה היינו ברוה״ק זה יהיה ממונה ע״ז וזה ע״ז:

ע דעת רש"י זכרונו לברכה דהאי ופקודיו קאי על משה דכתיב לעיל פקד אותם ביד משה ואשר צוה כמו כאשר צוה והכי קאמר ופקודים של משה כאשר צוה ה' את משה דהיינו מבן ל' עד בן נ'. וזהו שנקט רש"י ואותן הפקודים היו במצוה מבן ל' עד בן נ'. ואין לתמוה כיון דקאי על משה דלעיל למה כתיב ב' פעמים משה דהיה לו לכתוב אליו במקום משה. יש לומר דהרבה פסוקים מדברים כן כמו ואל משה אמר עלה אל ה' היה לו לומר עלה אלי וכן וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' היה לו לומר מאתו וכן ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך היה לו לומר נשיי וקל להבין. ואם תאמר מאי צריך רש"י לפרש כן והלא כמה פעמים כתיב מבן ל' וגו'. ויש לומר לפי שכתוב ויהיו פקודיהם שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים ואחר כך נאמר על פי ה' פקד אותם ושמא אתה רוצה לפרש על מנין אחר האמור בפרשת בהעלותך שהוא מבן כ"ה שנים לכך פירש"י ואותן הפקודים כו' והוכחתו מדכתיב אשר צוה ה' את משה משמע שכבר נצטווה עליו ואלו הצוואה מבן חמש ועשרים לא נאמר אלא לאחר מכאן. ויש מפרשים ופקודיו פי' ממוניו ופירש"י אותם הפקודים וכו' כלומר ואתם הממונים אלעזר ואיתמר הממונים עליהם צריכין אף הם להיות מבן ל' ועד בן נ'. מצאתי בשם גדול אחד: