במדבר ד, טו

לכסת את הקדש. הארון והמזבח:

ואת כל כלי הקדש. המנורה וכלי שרת:

ומתו. שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים:

וִישֵׁיצֵי אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי לְכַסָאָה יָת קוּדְשָׁא וְיָת כָּל מָנֵי קוּדְשָׁא בְּמֵטַל מַשְׁרִיתָא וּבָתַר כֵּן יַעֲלוּן בְּנֵי קְהָת לְמִטַּל וְלָא יִקְרְבוּן לְקוּדְשָׁא וְלָא יְמוּתוּן אִלֵין מַטוּל בְּנֵי קְהָת בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

וְיִפְסוֹק אַהֲרן וּבְנוֹי לְכַסָאָה יַת קוּדְשָׁא וְיַת כָּל מָאנֵי קוּדְשָׁא בִּזְמַן מֵיטַל מַשְׁרִיתָא וּמִן בָּתַר כְּדֵין יֵיעָלוּן בְּנֵי קְהָת לִמְסוֹבָרָא וְלָא יִקְרְבוּן לְקוּדְשָׁא דְלָא יְמוּתוּן בְּאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא דֵין מַטוֹל בְּנֵי קְהָת בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

משא בני קהת באהל מועד. כי האהל והמשכן הם לא ישאוהו:

ואחרי כן יבאו בני קהת - לאחר שתכסו את הארון והכלים.

וכלה אהרן וגו' ואחרי כן יבואו ר"ל שלא יבואו לשאת עד שיכלה לכסות את כולם, ולא שישאו כל שנתכסה ראשונה שאז יצויר שיגעו אל הקדש, וגם י"ל שגם אחר שנתכסו לא ישאום רק ע"י המוט שכן נענש עוזא אע"ג שהארון היה מכוסה בודאי. אלה משא ר"ל וכל הדברים שחשב מיוחדים לנסיעת בני קהת:

פ לא שאם לא יגעו ימותו כדמשמע פשוטו של קרא אלא מלת ימותו אינו דבוק עם ולא יגעו רק שהוא דבוק עם מלת יגעו לבד הבא מדיוקא ולא יגעו הא אם יגעו ועליה קאי ימותו: