במדבר ד, כה

את יריעת המשכן. עשר תחתונות:

ואת אהל מועד. יריעות עזים העשויות לאהל עליו:

מכסהו. עורות אילים מאדמים:

מסך פתח. וילון המזרחי:

וְיִטְלוּן יָת יְרִיעַת מַשְׁכְּנָא וְיָת מַשְׁכַּן זִמְנָא חוֹפָאֵהּ וְחוֹפָאָה דְסַסְגוֹנָא דִי עֲלוֹהִי מִלְעֵלָא וְיָת פְּרָסָא דִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

וְיִטְלוּן יַת יְרִיעַת מַשְׁכְּנָא וְיַת מַשְׁכַּן זִמְנָא חוֹפָאֵיהּ וְחוֹפָאָה דְסַסְגוֹנָא דְעָלוֹי מִלְעֵילָא וְיַת פְּרָסָא דִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

ומכסה התחש אשר עליו. אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אילים ויש אומרים ששני המכסים היו דבקים:

ומכסה התחש אשר עליו. לא הזכיר ג"כ מכסה עורת אילים מאדמים, כי היו דבוקים זה עם זה, או אחז הכתוב דרך קצרה.

ופרשה זו תבאר משא הלוים ועבודתם, כי משא בני גרשון היתה קלה כי היו נושאים הבגדים, והם יריעות המשכן והמכסאות והקלעים, והוא ששנו רז"ל בני גרשון היו ממונים על כלי הארג, והנה היא עבודה קלה משל מררי, אבל בני מררי עבודתם כבדה שהיו ממונין על הנחשת ועל העצים, והן קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו, והיה איתמר ממונה על בני גרשון ובני מררי, כי בחנות המשכן היו מחזירין כל הכלים על ידו.

מכסהו. הוא של עורות אילים מאדמים. ולמ״ד שלא היה אלא מכסה אחד עם התחש. מכ״מ נקרא זה של אילים מאדמים סתם מכסהו. משום שהיה מונח על רוב המשכן היינו על ההיכל. משא״כ עורות תחש לא היה מונח אלא על קודש הקדשים וזהו מלמעלה כמש״כ בפ׳ תרומה:

ג הרא"ם פירש מדכתיב אחריו ואת אהל מועד שהם י"א יריעות עזים הקרוים אהל כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל:

ד כל זה פירש"י בפרשת ויקהל:

ה וכאלו אמר ומכסהו וחסרה וא"ו וכמוהו רבים דאם לא כן למה זכר מכסה התחש לבדו ולא מכסה העורות אילים:

ו כבר מפורש בפרשת במדבר. ומה שפירש המזרחי אינו הבדל כי אין וילון אחר על פתח אהל מועד חוץ מן המזרחי רק הוא תוספת ביאור (ובגור אריה) פירש שם לאפוקי חצי יריעה הכפולה לפני פתח אהל מועד למזרח כדלעיל פרשת תרומה שהיא מחוברת עם שאר היריעות ואין לה שם בפני עצמה: