פעילות גופנית ביהדות – ״כל זמן שאדם מתעמל… אין חולי בא עליו״

מה כתב הרמב״ם

בשתי הלכות רצופות הרמב״ם מעמיד זו מול זו: מי שמתעמל ואינו אוכל עד שובע – כוחו מתחזק, ״ואפילו אוכל מאכלות הרעים״; ומי שיושב ואינו מתעמל – גם אם אוכל מאכלים טובים, ״כל ימיו יהיו מכאובים״.

להתחיל בקטן

הליכה של עשרים דקות ביום, עלייה במדרגות, הליכה לבית הכנסת ברגל. אפשר לחבר את זה לשגרה הרוחנית: הליכה עם שיעור באוזניות, או אמירת תהילים בעל פה בזמן הליכה.

הבהרה

חשוב: הרמב״ם כתב לפי הרפואה של ימיו, וחלק מהעצות שלו אינן מתאימות לידע של היום. הוא עצמו כותב שהחולה, ומי שמצבו מיוחד, צריך הנהגה לפי חוליו (דעות ד, כא). המאמר אינו ייעוץ רפואי – לכל שינוי בתזונה, בפעילות או בתרופות, התייעצו עם רופא או דיאטנית.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. קבעו זמן קבוע ביום להליכה – למשל אחרי תפילת שחרית.
2. לפני שמתחילים פעילות מאומצת, במיוחד מעל גיל 40 או עם מחלות רקע – בדיקה אצל רופא.

המקורות

• רמב״ם, הלכות דעות ד, יד – ״כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חלי בא עליו״
• רמב״ם, הלכות דעות ד, טו